סקיראיון עם Sklep | מאת: טל עידן
זה התחיל כמו בפעמים רבות - בקישור לעמוד בנדקמפ של להקת בלאק מטאל ישראלית, שהוציאה לאור EP חדש. כמו בכל אותן פעמים, לחצתי על הקישור והאזנתי. שלא כמו בכל אותן פעמים, הצלילים הראשונים שבקעו מהרמקולים גרמו לי להזדקף בכסא ולרכז את מלוא תשומת ליבי במוזיקה. פריטת בס עמוקה, סלאדג'ית, זולגת בכבדות אל נעימת דום-בלאק, וממשיכה הלאה, ריף אחרי ריף, כמגילה עתיקה ומתפוררת הנפרשת בהדרגה ומגלה לקורא בה, סוד איום; איום, משום שאי שם במעמקי תודעתו מהדהדת התובנה שאין מדובר כלל בסוד, אלא באמיתות עגומות שהיו ידועות לו זה מכבר.
תקצר היריעה מלפרט כאן על הגיוון המוזיקלי שקיים בז'אנר המדובר (בלאק מטאל), די בכך שאציין מספר חוטים ערטילאיים הקושרים בין כל יצירת בלאק אפלה באשר היא: חוטים העוברים באלבומיה המוקדמים של Abigor ובאלבומים המאוחרים של Mgla ושל Helheim. כל אלה נמצאים כאן, במיני-אלבום קצרצר (פחות מ-20 דקות) ועוצמתי זה. התוצאה מעבירה את המאזין אל מימד מקביל, בו התפישה החושית נעטפת באריג שחור מטאפורי, כזה שגורם לחיי היום-יום להמשיך ולהתנהל כסדרם, אבל תוך כדי שינוי משמעותי - טרדות היום-יום הטריוויאליות, השוליות, החרדות הקטנות שבשגרה פשוט חולפות בתודעתנו ומתפוגגות מבלי שנתמקד בהן - תחושות קודרות אלו מועצמות לפתע פתאום, ומתלכדות לכדי מכלול אימתני, שייתכן והוא-הוא מה שמכונה בפינו "רוע"; רוע שמנסה למצוא מזור ופורקן במסעות תועים אל מחוזות רוחניים ומיסטיים מרוחקים, אך מסיבות שונות הוא מעלה חרס בידו, ושב כלעומת שבא, לכוד בלולאה נצחית שמקבעת אותו בגבולות הגדרתו - לא 'רוע' במובנו האינפנטילי, המתורגם לגילויי אלימות ו-ונדליזם, אלא רוע המתגלם בהכרה שאי שם, מתחת למעטה של שגרת החיים השלווה ולעתים נעימה, מסתתר נחשול גועש של יצרים אפלים וקמאיים, נחשול שמסתער בשצף אל חופי המודעות אך מתנפץ שוב ושוב אל המתרס הסלעי המורכב מן המגבלות והמוסכמות שהחברה כופה על הפרט.
Sklep
הסקרנות שהתעוררה בי לאחר ההאזנה הובילה אותי ליצירת קשר עם חברי הלהקה, מתוך כוונה ללמוד עוד אודותיה ואודות חזונה האומנותי:
"סיפורה של Sklep החל בשנת 2014. המייסדים ,וובה וניקולאי, החליטו לעשות פרוייקט מוזיקלי משותף, ולנסות ליצור בלאק מטאל משלהם. הם התחילו להקליט חומרים שכתבו באמצעות ציוד ביתי. ניקולאי כתב את כל הטקסטים והריפים לגיטרה, שאותה גם הקליט; וובה היה אחראי על הבס, תכנות התופים ועל המבנה הכללי של השירים, באמצעות הידע המוזיקלי הרחב שלו. תפקידי השירה התחלקו בין שניהם. לאחר שהקליטו 7 שירים והגרעין הראשוני של Sklep התהווה, פגשו השניים את הגיטריסטית אניה, ונוצר חיבור מוזיקלי מיידי. מתופף תמיד היה אדם שהסיכוי למצוא אותו קטן במיוחד, אלא שאז התמזל המזל ואלכס הצטרף ללהקה[1]. כך נסגר המעגל, והתחלנו להוציא לפועל את היצירות שלנו בחזרות באולפן, כהרכב שלם."
באילו תכנים השירים שלכם עוסקים? האם הם מנסים להעביר מסר מסויים?
"השירים שלנו עוסקים בריקנות. כל שיר מתאר מצב אותו חווה הדמות האוניברסלית בה עוסקת היצירה, שיתכן ונותרו ממנו רק זכרונות. השירים הם התגלמות של רגשות ומחשבות, שבסופו של דבר הן הזדהות עם הריק. אין פה מסר. אנו מנסים להעביר תחושה של הריק והשקט שקיים בתוך הצעקה."
ביקשתי מניקולאי שיפרש עבורי את שם הלהקה וכיצד הוא מסמל את מהותה.
"פירוש המילה סקלאפ ברוסית – מבנה קבורה. המשמעות הרוחנית של השם מגיעה מתוך מצב נפשי שחווה ה"דמות" המרכזית ששרה את הטקסטים, מצב שבו החיים והמוות הם שני קצוות של אותו קו דק בו מתקיימת הדמות. כל חבר להקה רואה את הדמות בעצמו בצורה מעט שונה כך שביחד אנו נכנסים לאווירת השירים והמוזיקה החודרת עד העצם. לא מדובר במקום קבורה פיזי, אלא גם רוחני. אין זה קבר רגיל, כי אם גם מבנה השומר על הגופה ומעצים את הקבור בו. לכל אחד מאיתנו יש 'Sklep' משלו בראש."
זאת אומרת, שהרעיון הוא שהחיים עצמם הם מצב של מוות מתמשך, תהליך ארוך ומבנה הקבורה הוא בסופו של דבר מוטיב חיובי, העוזר למי שנמצא בתוכו וגורם למה שנמצא בתוכו להגיע למצב אידיאלי. האם הבנתי נכון?
"כן ולא", מסביר ניקולאי. "לראייתנו, בחיים קיימים שני עיתויים אותם בני אנוש אינם מסוגלים לתאר בצורה אובייקטיבית: רגע הלידה ורגע המוות. ועם זאת: אנשים שעברו מוות קליני יודעים לספר על החוויות שעברו. אם מעבירים את ה"דמות" שלנו לעולם ריאלי, ניתן להגיד שהיא נמצאת בתרדמת האורכת שנים רבות.
האם זה מצב אידיאלי? אינני יודע כיוון שלא חוויתי זאת. אבל נראה לי שזוהי דלת נוספת אל הלא נודע שאכן קיימת והחלטתי לקרוא למצב הזה סקלאפ (Sklep) כי, כפי שציינתי קודם, זה מבנה שניתן להיכנס לתוכו, דרך ה'דלת'. מבנה שלא נבנה לצורך מגורי אדם אלא לקבורתם. השאלה היא מי יהיה זה שיעז ויפתח את ה'דלת'?"
ואכן... המוזיקה של Sklep מצליחה היכן שלהקות רבות נכשלות בו: להיות כאוטית מבלי להיכשל באובדן צורה, והצורה משחקת כאן תפקיד מרכזי: כניסה למבנה קבורה מונוליתי, קר ואטום היא ללא ספק אחת התחושות שחש המאזין. קשה מאוד לחמוק מתחושת האימה הצורבת שכביכול בוקעת מתוכו, אימה המחלחלת אט אט אל הרקמות ומציפה את התודעה: המודעות למצב של אי-קיום החיים, המודעות לגורל הבלתי נמנע המצפה אי שם בעתיד, בנקודת זמן שאיננה ידועה – מודעות זו השזורה בחיי היום-יום באופן מודחק ושולי, מתפרצת לפתע לקדמת הבמה ומכה את המאזין בעוצמה. ה"מוות" האמור איננו המצב ההוא, המצמית והמפחיד, הסוף של הכל. מדובר במוות כמצב קיומי - כפי שכתבתי לעיל, מוות שהוא בעצם כליאה מתמשכת במצב של חוסר אונים; לקרוא דרור לרצונות ולתשוקות נסתרות המפעפעות אי שם, במעמקי ההכרה. ניקולאי התייחס ל-"דמות", יישות אנושית נטולת שם וזהות, לפיכך ייתכן שהיא קיימת לא רק בין תודעתם של חברי הלהקה, אלא אף בכל אחד ואחת מאיתנו.
שאלתי את ניקולאי מהם מקורות ההשראה שלהם:
"לפני הקמת הלהקה וובה ואני נהגו לבלות לילות בבית העלמין. האווירה שם גרמה לנו לחוש משהו שדומה לגל-אופל ורצינו לנסות לבטא חלק ממנו באמצעות מוזיקה משותפת. אנו שואבים השראה מלהקות בלאק מטאל, בין היתר: Summoning, Taake, Behemoth … או One man man projects כמו : Leviathan ,Burzum ,Xasthur...
מעבר לכך, אנו מושפעים מאוד מהגותו של פרידריך ניטשה. מחשבתו על החזרה הנצחית של הקיים, בה הוא טוען כי הקביעות בנצח נרכשת לא באמצעות אי הגעתו של השינוי, אלא באמצעות חזרה על אותם הדברים שוב ושוב. מנקודה זו נולדות שאלות כמו, למה עניין מסויים חוזר באותה צורה שבה הוא חוזר ולא אחרת? עד כמה אתה קיים בשביל לרצות את החזרה על אותו הדבר?
Sklep - הוא מבנה קבורה ברוסית. המקום בו הנפש מועצמת
למרות שנאתו של ניטשה את העולם הישן[2] שבו האמונה בחיים שלאחר המוות מרעילה את האנושות, העזתי ללכת בקו מחשבה אישי ולנסות לקשר בין שתי התפישות, דרך עיני האומן שבי.
הרעיון של ה"דלת" מעלה מידית אסוציאציות לגבי 'עולם הבא'. ופה אני שואל את עצמי: האם הנכנס לתוכה חווה חזרה אינסופית, או מתעלם ממנה ויוצא מגבולות הפרספקטיבה החוזרת?
ייתכן, לפי פרשנותי את דבריו, שהכניסה למצב זה היא זו שיוצרת את ה'על-אדם' עליו ניטשה דיבר בכתביו, והוא כבר לא יכול לחזור להיות שווה ערך אלינו. הוא גם לא יוביל את האנושות לעולם מתוקן יותר ואהבת החיים. אולי הוא פשוט יהיה תקוע בעולם נוסף ובסופו של דבר יהיה שווה ערך לריק מוחלט ('ריק', הינו הצורה האולטימטיבית של נצחיות מוחלטת לפי דעתי).
נכון לדעתי להוסיף פה כמה מילים על משל המערה של אפלטון, המצייר לנו עולם של אנשים החיים באשליות, גרים דרך קבע במערה ורואים צללים על הקיר. עבורם, הצללים הם המציאות עד שיעז אחד מהם להשתחרר, להתנסות בעולם המואר שמטיל את הצללים הללו ולהבין את משמעות המראות שראה עד כה.
עד כמה עמוקה מערה זו? אולי "Sklep" הוא בעצם אותה מערה, רק הרבה יותר עמוקה. נראה לי שהדמות שלנו היא זו שיצאה מן המערה, חזרה לתוכה, לא סיפרה על העולם שמעבר, ונכנסה עוד יותר פנימה, אל מעמקי המערה הלא ידועים.
דומה כי האינטואיציה הראשונית שלי לגבי מהות היצירה של Sklep הייתה דיי מדוייקת: מי אם לא פרידריך ניטשה, ההוגה שמתח את גבולות הניהיליזם עד לרמה של אימה ואבדון מוחלט, יכול לשמש כדוגמה לאדם שבכוח חקירתו נחשף לרוע עליו דיברתי לעיל במלוא העוצמה - חשיפה שהביאה עליו לבסוף את קיצו? והצללים במערתו המפורסמת של אפלטון - האם בלאק מטאל, כז'אנר אומנותי, משמש לפעמים כסולם שעליו ניתן לטפס אל פתח המערה ולהתבונן במקורם של הצללים, המהות שמעבר לתופעה הנתפסת, תופעה שלפעמים אינה אלא אשלייה מתעתעת?
ניקולאי ממשיך:
בנוסף הייתי רוצה לציין את שפינוזה שהיה זה שאמר כי האדם יכול להיות או כלב או מלאך. אנו מושפעים גם מאומנים נוספים, המהווים עבורנו השראה בתחום האומנות הויזואלית (שאפלטון שנא, דרך אגב), אומנים כמו: פרנציסקו גויה, אוטו דיקס, גוסטב דורה, קאראווג'ו, קספר דוד פרידריך, ג'ואל פיטר ויתקין, אלברכט דירר, פיטר ברויגל האב, הירונימוס בוש ומתיאס גרינוואלד."
מינימליזם
אם ישנו מאפיין אחד שמתבלט לאורך שלושת השירים שביצירה, הרי שזה המינימליזם. לא תמצאו כאן הפקה בומבסטית, בלאסט-ביטס במהירות האור, צווחות אימתניות, שכבות של גיטרות המוערמות זו על זו ליצירת אפקט מלאכותי של עוצמה. הסאונד של Sklep דחוס ואינטנסיבי, ועם זאת מוקפד להפליא. כל בעל תפקיד בלהקה מקבל את המקום הראוי לו וכל צליל הוא חד ומודגש. חברי הלהקה השכילו לבחור בהפקה המותאמת כמעט בשלמות למוטיב המרכזי של השירים - הריקנות הקיומית; לא ריקנות כזו שמובילה לייאוש ודכדוך מהם אין דרך חזרה (והמותירה את האדם זומבי נבוב, נטול רגשות), אלא ריקנות שתובעת מאבק,; כזו הדורשת להשמיד את עצמה ולהתחלף בוודאות וביציבות - אך בד בבד אינה מתווה לאדם את הדרך הנכונה להגיע ליעד נכסף זה. תחושת המאבק היא מקור אושרו ובמקביל מקור סבלו של האדם. בסקירת האלבום "The Reflecting Void" של Infetus כתבתי על "מסע הנדודים האינסופי בין עולם מאוויינו הכמוסים לבין כלוב הזהב של הקהילה והשלשלאות שבהן היא כובלת אותנו". Sklep מציירים ביד אומן את הפרשנות שלהם לחזותו של כלוב זהב זה.
"לאחר שהתגבשנו כהרכב שלם התחלנו לערוך חזרות ולהתכונן להקלטות. בסופו של דבר בחרנו כלהקה 3 שירים מתוך ה-7, שכאמור נכתבו בסביבת עבודה ביתית על המחשב. החלטנו שחייבים לנסות להוציא EP, בתור התחלה קטנה, ולחלוק את המוזיקה שלנו עם הציבור. תהליך העשייה של EP היה קצת מוזר עבורנו. דבר האינטימי, האישי הזה, ששמו Sklep קיבל פתאום מימד אחר. עבדנו על אותם שירים, שניגננו לא פעם ולא פעמיים, ובכל זאת זה היה משהו שונה, חדש. הקלטנו בלייב על הסליל בסטודיו בחולון, והתוצאה הייתה סאונד יותר אורגני, אולד סקול... כאילו הגענו למשהו שהכרנו רק בפעם הראשונה…
וובה, שעבד על הסאונד בתקופה בה הקלטנו בבית, לא היה בקיא בגיוון הקיים בתוך המוזיקה של מגוון להקות הבלאק מטאל, אבל היה לו חזון כללי לגבי הסאונד אותו ביקש לממש במסגרת הלהקה. לא הייתה איזושהי תבנית לגבי בניית השירים, לא היו מחשבות על סגנונות שונים. פשוט חקרנו בעצמנו והתנסינו עם מה נשמע טוב ביחד ובאיזה סדר. שילבנו קטעים איטיים ומינימליסטיים יותר, עם שירה בטון נמוך... כאילו אמבטיות של דום מציפות את הבלאק שלנו."
סאונד
Skelp בחרו לפעול בנישה ייחודית של בלאק מטאל. גישה נועזת למדי בסביבה שבה, בניגוד לאזורים אחרים בעולם, ישנה פחות פתיחות לחריגה מהמיינסטרים, אפילו בתוך מה שנהוג לכנות ה"סצינה" המקומית. שאלתי את ניקולאי האם הוא רואה בכך אתגר שיש להתמודד עמו.
"בהחלט, זה אתגר, ולא רק מוזיקלית. אך עצם זה שמצאנו אחד את השני בסביבה זו והצלחנו ליצור מוזיקה מסוג זה – הדבר הזה נותן קצת נחת בנפש. מוזיקה היא חלק גדול וחשוב מהחיים שלנו, ללא קשר לסביבה בה אנחנו חיים. צריך ללכת עם האמת שלך, דווקא ובמיוחד כשזה מאתגר".
סוגרים דלת, עד לכדי חריץ
לסיום, ביקשתי לשמוע על שאיפותיה העתידיות של הלהקה, והאם הן כוללות הופעה חיה.
"אנו רוצים להמשיך לכתוב ולהקליט שירים, לאתגר את עצמנו, ללמוד דברים חדשים להופיע ולמצוא את מקומנו בעולם הבלאק. ואנחנו אכן מתכננים הופעה בקרוב. כיצד ההופעה הזו תיראה - זו אכן שאלה טובה, אך עם כל הכבוד זה משהו שלא נוכל כל כך לענות עליו כרגע. אמנם יש לנו חזון מסויים שאנו רוצים לממש בהקשר הזה, אך אנו מעדיפים לא לחשוף אותו עד להופעה.
מה שכן אוכל לומר הוא שאנו ננסה ליצור אווירה בעזרת המוזיקה ודברים נוספים על הדרך; אנחנו רוצים לשחק עם החושים של הקהל ולגעת בכמה רמות ולא באחת בלבד בקהל; להעביר לקהל תחושות ולהכניס אותו למצב אחר, חדש ובלתי מוכר.
אנחנו רוצים להודות לכל מי שתומך בנו ואוהב את המוזיקה שלנו, ואנחנו מתרגשים לקראת ההופעה הראשונה שתהיה בקרוב."
ניטשה
*
דומה כי הדרך הראויה ביותר לסיים את המסע הזה היא בדבריו של ניטשה עצמו:
"האמנות ממלאת אגב אורחא את תפקיד השימור, ומן הסתם חוזרת ומוסיפה מעט צבע לרעיונות שדעכו, שדהו. כשהיא ממלאת תפקיד זה, היא כורכת רצועה סביב תקופות שונות וגורמת לרוחות שנשאו אותן לחזור. אמנם אין אלה אלא חיים מדומים הנוצרים כך, כמו אלה השורים על קברים, או כמו שובם של מתים אהובים בחלום. אולם לפחות לרגעים שבה וניעורה התחושה הישנה, והלב פועם בקצב שנשתכח ממנו"
("אנושי, אנושי מדי", סימן 147)
[1] תופף בעבר עם להקת Nature's Elements
[2] יש להעיר כי ניטשה לא ממש שנא את העולם הישן, למרות היותו מתנגד חריף לנצרות; למעשה ב'דמדומי שחר' ניטשה כותב על שיבתו של אלוהי התנ"ך אל ההיסטוריה, כמו גם כל הספר 'כה אמר זרתוסטרא' - בו ניטשה מתגלה בככותב פואטי במיוחד, ושנכתב בסגנון זה משום רצונו של ניטשה להעניק לעולם שהרג את האלוהים שלו קודקס שיוכל לדבר אל ליבו כמו שהתנ"ך עשה. ניקולאי מתכוון ככל הנראה להתנגדותו של ניטשה למוסר הנוצרי ולנזקיו [הערת העורך - יוסף בן עוז].