מחשבות | מאת: ש. נוי

אנחנו עושים אהבה עם האורות מכובים, ושנאה לעיניי כל.

מתביישים בגוף שלנו כאילו הרגע נגסנו בפרי האסור בגן הלא הקיים.

אבל נראה שעד היום איננו מסוגלים לעכל את אשר קיבלנו.

אני יודע שמסתתרת שלווה איפשהו בין סדקי המחשבות האלה,

אני רק צריך למצוא את הדרך להגיע אליה.

כמו ילד קטן שמעניק סגולות מיסטיות ומטאפיזיות לפעולות אובססיביות קומפולסיביות,

לישון עם הרגליים מתחת לשמיכה כדי שהשד לא יתפוס אותך,

לישון עם הפנים לקיר כדי שלא תראה את הבובות על המדף קמות לתחייה,

ועם הגב לחלון כדי שהחייזרים לא ייקחו אותך.

כך גם אני, מעביר אצבע גרמית בין סדקי המחשבות,

"בקרוב תתנפצו" אני לוחש אליהם, "בקרוב תשברו".

ואני סופר את כל הסדקים והפרצות,

ציפור בתוך כלוב,

מרעיבה את עצמה כדי שתוכל לעבור בין הסורגים,

וכשתעבור תהיה חלשה מכדי לעוף,

והנה האוכל נמצא בתוך הכלוב, אז היא תחזור חזרה פנימה,

אל הכלא, אל הנוחות.

זו הנדסה הפוכה, לחייך מאוזן לאוזן בשירותים הציבוריים

מחכה עד שתרגיש איזה משהו קטן משתחרר במוח,

שכנוע עצמי של שמחה.

אם זה עובד אז זה לא מזוייף, גם פלסיבו זו תרופה.

אני אוהב אותך כמו שאני אוהב את השמיים,

כל פעם שאני מרים אליך מבט את קצת שונה,

אבל תמיד יצירת אומנות.

אני מוצא גרגירים קטנים של נחת, גרגירים קטנים של טוב,

והנה לאט לאט אני בונה לעצמי ארמון חול,

מתעלם לחלוטין מהים, והשמש השוקעת,

בקרוב יגיעו הזרמים, בקרוב תגיע הגאות.

*

חומרים נוספים של ש. נוי אפשר למצוא בקישור הזה.