מסע בלאק מטאל לארץ האָרים | מאת: יוסף בן עוז
בפעם הראשונה ששמעתי את הבלאק של Akvan, זה נשמע כמו דואליות: הם מנגנים משהו שבחוויה הראשונית נשמע דומה מאוד לבלאק הנורבגי העוצמתי של פעם, אך בה בעת יש שם גם משהו נוסף, אחר לגמרי. לאט הבנתי שזו הנעימה המובילה של המוזיקה ששונה כאן. זה כמו להרגיש אוויר קריר של בוקר חדש על פניך. אוויר של תרבות חדשה שלא הכרת.
טוב, לא בכל יום שאני נתקל בבלאק מטאל שמגיע מארץ השבטים האָרים הקדמונים – איראן.
" آتش زاده – Born ov Fire" by: Akvan (bandcamp)
ועזבו שקיבלתי פלאשים מ'סהרה' המיתולוגית של Orphaned Land.
*
צריך להתחיל מהבלאק:
בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20 התחיל בנורבגיה מה שלימים יכונה הגל השני של הבלאק מטאל. אחת התרומות המשמעותיות בטכניקת הנגינה של הסגנון המתחדש ההוא הייתה הנטישה ההדרגתית את גיטרות הקצב כשחקן מפתח במבנה המטאלי של השיר והחלפתו בסגנון נגינה 'פתוח', דהיינו ריפים המנוגנים כה מהר עד שהחווייה היא שיש כאן שטף רצוף והומוגני למדי של דיסטורשן.
התוצאה שהתקבלה הייתה לא פחות מגאונות: באמצעות שימוש בטכניקת נגינה פשוטה מאוד (Primitive) כשתדר הפריטה בריף גבוה מאוד הסאונד הכללי מפסיק להיות של גיטרת קצב (כמו שהיה עד כה במרבית הסגנונות של ה-extreme death metal) ומיתרגם בחוויית ההאזנה למעין תנועה הרמונית אחת שהטקסטורה שלה היא רטט בתדר גבוה.
מה גאוני כ"כ בזה? זה פשוט מהפך – המטאל הכבד הפך כך באחת מסגנון של קצב מהיר ודומיננטי לסוג של "תשתית" שקולטת לתוכה מה שתרצה. בטכניקה כזו אתה יכול לשלב סאונד כבד מאוד של בלאק חורך נפש עם מלודיה מבלי שהיא תלך לאיבוד בקצב המטאלי החזק ומצד שני בלי שתרכך את המבנה של השיר. וכל זה מצליח להתרחש בו זמנית בתוך הלב שלך. לזאת , בין היתר, התכוונתי בפעמים ההם כשתיארתי את הבלאק כ'הרמוניה של הדיסהרמוניה'.
זאת ועוד, התדר הגבוה של הריף מאפשר לאוזן להתרגל אפילו לסולם מוזיקלי של מיקרו-טונים. כלומר, בשונה מהסולם המערבי של טונים שלמים יכול הבלאק הפרימיטיבי להיות כלי קיבול אופטימלי אפילו למלודיות מסולמות מזרחיים או אנדלוסיים.
התכונה האלסטית הזו המאפשרת להפגיש שני אלמנטים קוטביים (מלודיה וריפים מהירים ופרימיטיביים) בתוך אותה היצירה ובו זמנית, מייצרת תחושה הדומה לדיסוננס: זוהי סערת רגשות בלתי נתפסת, התוצאה החווייתית הגלומה בעומק הסגנון הזה. זה קורה כנראה מכיוון שהנפש האנושית מתקשה להכיל מפגש של קצוות, במיוחד מהסוג המתחולל בתוך תוכה ממש, ולכן היא חווה סלידה ומשיכה בו זמנית.
מהסיבה הזו לדעתי הבלאק מטאל הוא באופן בלתי מודע שירתם הטבעית של הריאקציונריים: הוא גם מלחמה וגם שאיפה אסתטית בו בעת. הריפים המלוכלכים והמחוספסים הם קריאת התיגר האמנותית; מלחמה עד ההתמוטטות של הבנאלי והדקדנטי; והמלודיה היא ארמון המלך אליו שבים. הסדר הנכון; חזרתה של האצילות.
במרחב הנורבגי נסובה המלחמה הבלאק מטאלית סביב גזלת התרבות שעשתה הכנסייה לויקינגים. אצל האיראנים זו הכמיהה הנסתרת לשובם של השבטים האָרִים אל ההיסטוריה.
בראיון שעשה Lord Visareza למגזין המקוון METALITY.NET, הוא מסביר:
"בניסוח פשוט, اکوان – Akvan הוא 'בלאק-מטאל מושפע תרבות איראנית' הפונה למיתולוגיה, אמנות, ספרות ומוזיקה איראניים כאל ליבת ההשראה שלו. החבר היחיד בהרכב הזה הוא אני, Vizaresa[1], והייתי אומר שהאלמנטים המייחדים את אותו משאר להקות הבלאק מטאל הם השימוש בדיסטורשן של הסולמות המיקרו-טונליים האיראניים[2] (אשר, למיטב ידיעתי, מעולם לא מוזגו בז'אנר המוזיקלי הזה בעבר) והכללתם של כלי נגינה איראניים מסורתיים, כמו הטאר[3]."
(מתוך ראיון עם اکوان – Akvan, פרויקט בלאק מטאל איראני באתר METALITY.NET)
ומעבר לטכניקה, הכתיבה: התכנים הקיצוניים של הבלאק מטאל מתיישבים יפה עם הכלי המוזיקלי המגיש אותם. יפה היא זעקה בעת מלחמה. והמוכשרים לה ביותר הם הלוחמים הללו, היודעים לקום מתוך החורבן.
אָרי" משמעו אציל" :Avesta"بلک متال آریایی – Black Metal Aryayi" by: Akvan (bandcamp)
המילה "ארי" היא אחת הנפיצות. למעט הידיעה ההיסטורית הפשוטה על השיוך האתני של האיראנים לשבטים האריים הקדומים, האסוציאציה הבלתי נמנעת היא זו המתקשרת לזוועות מלחמת העולם השנייה. בדיסקליימר של דף הפייסבוק שלו מסביר Lord Visareza שלמרבה הצער המילה "ארי" נושאת עימה קונוטציות של שנאה ואג'נדת עליונות-לבנה. אלא שכל זה הוא פרי מחטף מחפיר בעיניו. מבחינתו זו גזלת תרבותו לא פחות מאשר ההידלדלות המודרנית של התרבות העילית הפרסית שאל שורשיה הוא כה מחובר, בין היתר בהיותו גולה שנולד וגדל בארה"ב. בראיון שציינתי הוא חוזר להזכיר עובדות היסטוריות-לשוניות פשוטות בקשר לשמות השבטים הללו ולקשר המאולץ לתרבות של שנאה:
"...בנוסף יש לקחת בחשבון שאיראן עדיין מיתרגמת עד לימים אלו כ"ארצם של האריים". לכן מי שאינו מזוהה אתנית כאיראני אינו יכול לקרוא לעצמו ארי. אעפ"י כן, אין כאן שום רמיזה גזענית. האיראניים העתיקים, האריים, לא האמינו או קידמו כאלו רעיונות מעוותים."
(מתוך ראיון עם اکوان – Akvan, פרויקט בלאק מטאל איראני באתר METALITY.NET)
מלבד סינגלים בודדים פה ושם יש לפרויקט הזה EP אחד, עבודת דמו אחת ו-Split אחד כולם מ-2015. היוצר עצמו מגיע במקור מ-Zanjan אולם הוא מתגורר פיזית באיחוד האמירויות ויוצר משם. המעבר שלו לשם איפשר לו מפגש בינלאומי עם יוצרים שונים באווירה יותר פתוחה מזו המשתררת במולדת האיראנית, שם הבלאק מטאל הוא מחוץ לחוק (כמו במרבית ארצות האסלאם שם המטאל ככלל איננו תמיד חוקי). רוחב היריעה המוזיקלי והתרבותי של האיש מרתקים. הוא עצמו בן לשני פרופסורים שחוויית החיים בארה"ב אליה גלו הייתה עבורו פרובלמטית למרות הרקע המכובד של משפחתו. הניכור, תחושת הזרות וההצקות מהמקומיים האמריקאים הובילו אותו למסע לחיפוש עצמי ושיוכו האתני שהיה עבורו תמיד מקור להשראה וליצירה הפך לבית חם לשוב אליו, גם מוזיקלית.
מבחינה מוזיקלית ההרכב שלו מקפיד על הפקה בלתי מעובדת הנעשית בטייק אחד ובלי מיקסים או דיגיטיזציה מפולפלים. מבחינתו, הוא אומר, בלאק מטאל אינו אמור להיות מופק או מלוקק. זו אמנות שהסאונד האותנטי, המלוכלך והיסודני שלה הוא נשמת אפו של הז'אנר. את הריפים שהוא מפתח הוא עושה מתוך שהוא יושב להשתעשע עם הטאר עליו הוא מנגן עד שהוא מגלה ריף שיכול לעבוד ואז הוא יושב להקליט אותו באמצעים די פשוטים בסה"כ. המוזיקה נכתבת ראשונה. לאחר שהקטע מוכן מוזיקלית הוא ניגש למלאכת התאמת הטקסטים אותם הוא שואב ממקורות ההיסטוריים, הספרותיים והאמנותיים של התרבות האיראנית העשירה, במיוחד האמנות של מחמוד פארשיאן (Mahmoud Farshchian) בה הוא מתעניין מאוד.
הבלאק של Akvan הוא כמו לשמוע Burzum או Emperor מהעבודות המוקדמות שלהם המתווכים אליך דרך סולם מיקרו-טונלי של הטאר. מלודיה בסולם איראני, עשויה בדיסטורשן מרתפים עוצמתי למדי כשהמקצב הכללי של השיר הוא איטי בד"כ. למעשה הן המקצב והן הנעימה מוכתבים ע"י המבנה של הנגינה הפרסית הקלאסית העתיקה. ממש כמו שלשמוע את Enslaved ייקח אותך אל המרחבים התרבותיים של הויקינגים העתיקים הרבה בזכות השילוב של הנעימות הויקינגיות הקלאסיות בעבודותיהם, כך Akvan ייקח אותך למלכות הפרסית העתיקה, אחת ממקורות התרבות השופעים של הציביליזציה המערבית במובנים רבים.
משמעות המילה Akvan היא "יקומים". אינני יודע וגם לא מצאתי עד כתיבת מאמר זה שום עדות לכך, אבל ייתכן שיש כאן התייחסות לאחד מהנרטיבים הקוסמולוגיים שהיו חלק משמעותי במיתולוגיות של העולם הקדום[4]. לחילופין, אולי סביר יותר שיש כאן התייחסות לאחד מארבעה העקרונות הסופיים של שאמס תבריזי[5]:
"כל היקום הוא אחד. כל הדברים וכל בני האדם קשורים ברשת סמויה של סיפורים. בין שאנו מודעים לכך ובין שלא, כולנו חלק משיחה דמומה. אל תפגע ואל תרע. התאמן בחמלה."
("ארבעים כללי האהבה" מאת: אֶליף שאפק, העקרונות הסופיים של שאמס א-דין תבריזי)
זהו הרכב קסום בעיני, המפתיע במקוריותו ובעושרו התרבותי. אני מוצא עצמי שב אל היצירות שלו מפעם אל פעם; מסתקרן ומגלה עוד טפח נוסף בכל קריאה, בכל תו או נעימה חדשה שהאוזן מבחינה בה. אין ספק שהבלאק מטאל הוא מוזיקה שרחמה רחב ועוד יסופר כאן על פרויקטים מרתקים מרחבי הגלובוס המביאים את סיפור תרבותם הפנימי דרך האמנות הקיצונית הזו. ככלל האומה הפרסית היא מהמסקרנות במרחב שממזרח לנו, אומה שהשכילה לשמר את תרבותה הקדמונית בשירה, בכתיבה, בשפה ובאמנות גם עמוק אל תוך ימי התאסלמותה בזמנו של המלך יזדגרד השלישי אשר הוכנע ע"י הכובש המוסלמי אבל לא וויתר על תרבותה של אומתו הגם שהמירו אמונתם באסלאם.
צריך לומר כאן שבעיני בלאק מטאל אנטי איסלאמי פשטני כמו שעושים Al Namrood (סעודיה) או Ayat (לבנון) הוא פחות מסקרן מכיוון שהוא בסה"כ מעתיק את השטאנץ השטניסטי הבנאלי משהו, רק על הרקע התרבותי של המזה"ת. לא שאין לזה מקום, זה אחלה ונחמד כשלעצמו, אך פחות מעניין מלמשל יצירה של בלאק שיש בה גם אמירה תרבותית אותנטית מעבר לסתם שנאת האיסלאם. מה שיוצר Akvan הוא בלאק שלא נופל לקשקוש המטופש של ה- Christian Black Metal שאיננו אלא קריקטורה הזויה של בלאק מטאל לדעתי ומאידך נמלט יפה מהבנאליות של השטאנץ השטניסטי, הזר ביסודו למרחב הזה. זאת, לבד מהייחודיות המוזיקלית כאן שהיא נדירה בענוותנותה ובקסמה.
פתיחת שער עולמי היא תמיד חוויה מרתקת ומרחיבת דעת. ברוח הזו אנסה ללכת בעתיד לעוד פינות אנושות על פני הגלובוס המבכירות יצירות שוליים נפלאות שכאלו. ובינתיים, עוד קצת Akvan.
*
יוסף בן עוז.
[1] Vizaresa הוא שמו של שד האוסף את נשמות החוטאים לגיהינום לפי התאולוגיה הזורואסטרית – היא הדת המקורית המשמעותית ביותר של ארץ השבטים האינדו-אריים (איראן-פרס). התפתחה באזור סביב המאה ה-5 לפני הספירה.
[2] במקור האנגלי: distorted microtonal Iranian scales.
[3] כלי פריטה איראני בן המאה ה-15 ובו שישה מיתרים ונחשב בעת העתיקה ל'מלך של כלי הפריטה'. הכלי הוא מהיסודיים במוזיקה הקלאסית הפרסית והכורדית.
[4] כך, למשל, מיתולוגיות אירופאיות מסויימות המתייחסות לימיה הטרום נוצריים של אירופה מתייחסים לאטלנטיס השקועה שמקור החיים עליה הגיע מכוכב עצום הנקרא Aldebaran, ראה ויקיפדיה בערך מיתולוגיה של כוכב זה (שם מסופר רק הייחוס האמריקני אולם מיתוסים אלו מהלכים גם באירופה).
[5] שאמס א-דין תבריזי (1185-1248) מיסטיקן איראני סופי, מורהו הרוחני של המשורר הסופי הנודע מולאנא ג'אלאל א-דין רומי, מאבות המיסטיקה האסלאמית.