בדידותם של השירים היחידיים | מאת: יוסף בן עוז
זה ההתקף הזה שוב. כל כמה זמן אני נתקף בו. געגוע מהול בתחושת אובדן המשמעות מהול בתחושת חוסר היכולת למשהו מהול במשבר ההתמודדות עם הקדמה.
מבוכת השבר.
פעם היו לנו אלבומים. דיסקים. דיסקים של ממש עם שרוול אמנותי עשוי ומהוקצע היטב. לא לא, זה לא שהיום כבר אין. אבל זה לא כמו שהיה פעם. היום קלגסי היוטיוב והפייס והבאנד-קאמפ והשד יודע מה עוד, הם המכתיבים את נפתולי הנשמה שלך. אתה אוהב כי זה עולה לך בפיד. "פיד" זו בכלל מילה משהו משהו. הזנה, בעברית. יענו מזינים לך. כמו טפטוף של רעלת נשמות תלויה כמו אינפוזיה על עמוד של מתכת וירטואלית ברשת. ואתה מקבל לך הזנה ומתמסטל ממנה. פיד. לך לפיד שלך. תראה מה עולה לך בפיד. עולה כמו שקיא עולה? לא לא, עולה כמו שהכל עולה.
“.פעם. פעם היו לנו אלבומים מלאים”
אגב ה"מזינים" האלו שהזכרתי בשמם - ליוטיוב בכלל יש חיבוק דב משלו: הוא מספר לך מה עוד אתה "אמור לאהוב". הקטע המרתיע הוא שזה עובד. את הרוב שהוא ממליץ לך לאהוב אתה בתכלס מתחיל באמת לאהוב.
זה המקום לשאול מה כ"כ רע בלקבל אחלה של המלצות - ומעניין לנו את הסבתא שהן ממכונה ולא מאדם; מאלגוריתם מחשב ולא מנפש חיה ומדברת - אבל העיקר המלצות! שעוד מתבררות כטובות.
אז, טוב ששאלתם. כי זה מאוד רע. זה רע משום שבסוף אתה מבין שמי שמכתיב את הקצב ההתפתחותי של הנשמה שלך, מי שלוקח פיקוד אמיתי על ההיחשפות המוזיקלית שלך בעולם הוא ההכוונה האלגוריתמית של המכונה ולא אתה. פעם? פעם היו לנו דיסקים. אמנם גם היום עדיין יש אבל לא כמו שפעם. כי פעם היו אך ורק דיסקים.
היית הולך לך לחור בשחור או לג'אנק בביאליק או בסניף של מרכז הכרמל בחיפה, או לסופר זאוס או לפיקדילי ולעוד חורים מהוללי נוסטלגיה - והיית מלטף שם כותרים. היית קונה לפי העין או מקסימום לפי ההאזנה האישית שלך על הדיסקמן (עוד דינוזאור מתאבן).
היית מתאמץ להכיר. היית קורא את המילים. מי קורא את המילים היום?
היית מתפתל עם יצירה שלמה. כזו שטרחו לסדר אותה על אלבום כחטיבה פועמת אחת מלאת רגש ותוכן ואמנות ומילים ומסר וסאב טקסט וסדר מסויים של השירים והפרעה מבורכת לאוויר שלך. עם התחלה ואמצע וסוף. עם שתיקות בין הקטעים. או ללא שתיקות, אבל מתוך בחירת האמן ולא מתוך אילוצי ההעלאה לרשת.
אינטרנט קילד דה אודיו סטאר?
מה זה קילד? גמר לו את הביפנוכו.
אבל אני לא מתבכיין. אולי האמנות תדמם לנו משהו שיוכל להתאים לנפש התזזיתית של הניו מיליניאה שתהיה לנו נחת קטנה.
או שלא.
האלבום מת. יחי ה"שיתוף" ותחי ה-"אתה עלול לחבב גם את זה".