מחשבות | מאת: מילי שמידט
השירה רודפת אותי
כמו אישה מכה
אפילו שברחתי ליבשת אחרת
היא דיברה אליי מן הקברים
שלחצו לי על הגרון
ולפעמים השירה צומחת לי במשפטים ארוכים
מתחזה לסיפורת
קורעת אותי כמו מסור חשמלי
ואני שרוב חיי שתיתי וחיפשתי את דרכי
אל תחתוני הנשים
העדפתי לברוח אל החיים הרגילים
של אור יום ואוכל טוב ושעות שינה
ושקט גדול מאוד שימלא את החלל
גיליתי בסוף שהוא לא מסוגל
וגם אם חצי שנה לא כתבתי אות
או שוב ושוב הכרזתי על פרישה
מאסתי בבמה ובקהל גם יחד
פתאום אני מוצא את עצמי
באמצע הלילה
שלוש דקות אחרי חצות
יושב כמו יצור מתוכנת בחושך
וכותב בלית ברירה
.לכתוב