1917-2017 - ממואר קטן | כתב: אנטון דור
לאחר קריאת המאמר של נופר ב"גיליון 0" (הפרינט הראשון של רשימות תהו) השבוע עלתה בי הרוח לכתיבה, שוב. רוח, יותר ממוזה או רעיון. מה היא רוח היצירה ללא היצירה? מספקת.
זכרונות מרשמים שנחרתו בדם שלך, כמו בבואות של עצמך מן העבר הרחוק
התכנון שלי היה לכתוב על האלבום של Obliteration ששמו בנורבגיה Cenotaph Obscure. הייתי אמור לכתוב עליו מפני שלא מזמן סקרתי לעצמי מה הם האלבומים הטובים ביותר של 2018, כפי שאני עושה בכל שנה, באיחור של שנה, והפעם זה כבר שנתיים. שם הוא כיכב במקום הראשון.
הייתי אמור לכתוב על האלבום המצוין הזה ולספר על הלילה בו ראיתי את ההרכב זה בפעם הראשונה, לפני שהכרתי אותם. רציתי שהכותרת לסקירה תהיה הערפל הארגמן, בו האולם היה עטוף מרגע שהסולן פצח ועד שהוא דמם. זה אכן היה לילה מדהים ומלא הרפתקאות שלא אשכח, אך זכרונות הלילה ההוא לא מיועדים היו לליל הכתיבה הזה.
הלילה, לא אכתוב על "השמדה" מפני שמעולם לא הייתי סקרן מספיק לבדוק אם ההשמדה היא לא רק מוזיקלית אלא גם לירית. ואם אני כבר תקוע ב 2018 אז בשנתיים האחרונות ההרכב היחיד שלא יכולתי אלא להיות מסוקרן מהליריות שבו, בין היתר, הוא ההרכב kypck.
ביושבי על המקלדת הלילה, שישי, ליל בידוד אופייני לשבועות האחרונים, אני נזכר שוב בהרכב זה, כמו בהרבה לילות דומים בשנתיים האלו.
אף פעם לא התעניינתי במוזיקה רוסית, או במוזיקה ברוסית, כפי שזהו המקרה בקורסק. הרי זו להקה שכל הליריקה שלה ברוסית, אך רק אדם אחד בה דובר את אחת משפות אימי. זה מספיק.
לא רק שאני לא יכול שלא להיות מסוקרן, אני לא יכול שלא להישיר מבט לחדות שבה, לתמונות שבה, להיסטוריה שבה, אשר היא-היא ההיסטוריה שלי. היא אמורה להיות, היסטוריית דמי.
מאה שנות קומוניזם, סוציאליזם, טוטליטריות, שרידות, יהדות, מלחמה, אלכוהוליזם, אבדן וכל-טוב נמצאים בדמי, אני בטוח. אף פעם לא הייתי סקרן מספיק, אולי גם אף פעם לא אוכל להפנים.
אמא רוסיה היא לא המולדת שלי אבל היא אכן אמא שלי ומן העבר כמו מן הדם, לא ניתן לברוח; לכן לא נותרה ברירה אלא לחדול מהסקרנות ולצעוד אל הפענוח.
פיונרל דום היא המוזיקה שלה אני מאזין מכיתה א', בין היתר, והוא עדיין איתי, עדיין חודר הכי עמוק. אבל בקוראי את הפרוזה של קורסק התער נראה חד מתמיד. מהרבה בחינות הליריות היא חוד החנית של הרכב זה מבחינתי.
בגדול הלהקה היא הרכב שנוצר מחברי Sentenced לשעבר, והיא פעילה משנת 2008. הסולן גדל בסנט פטרסבורג כבן לשליח פינלנד ברוסיה. שנים לאחר שחזר למולדתו התחיל את הכתיבה ברוסית, על כל גווניה של תרבות זו, על כל תקופותיו של עם זה, על כל עצב אכזריות גורלו. על הנייר להקת דום פינית, על דפי האלבום מאה שנות ייצוג. ללהקה ארבעה אלבומים מלאים.
Erkki כותב מנקודת מבט של הרחוב, בו דר הסב שאיבד תקווה. הוא כותב מנקודת מבט של הבן שעוזב להילחם למען המולדת ומצהיר בפני אביו שאוהב את המולדת יותר ממנו. הוא כותב מנקודת מבטו של האסיר שבטוח שהוא חופשי, מאחורי הסורגים בבקתה המושלגת. הוא כותב מנקודת מבטו של השיכור הבודד בביתו. מנקודת מבטו של הבן שעזב לארץ המובטחת. מנקודת מבטו של המשורר שרוצה למות. מנקודת מבטם של ילדי בירקנאו. מנקודת מבטו של הקנאי, הקומוניסט, החייל, השונא את הזר, האוהב את מולדתו ושונא את עמו.
“אני מכיר את ההיסטוריה אבל Erkki נותן לה פנים עבורי. אני מאמין לדבריו.”
אני מכיר את ההיסטוריה אבל Erkki נותן לה פנים עבורי. אני מאמין לדבריו.
למרות שגדלתי על מוזיקת מטאל המלאה בתיאורי יערות, רוע, שטניזם, ניהליזם, אלטרנטיביות, טבע, יופי, ושאר הדברים האפלים שמרבית הקוראים כבר וודאי מכירים, למרות שהערצתי ועדיין הנני מעריץ את כל אלו, מעולם לא, ואני חושב שכנראה גם בעתיד לעולם לא אוכל לדקלם או ללחוש משפט משירים אלו ולהרגיש את אותה האמת כפי שאני חש כאשר אני עושה זאת מתוך הליריקה של קורסק. נדמה לי שהסוד הוא בשפה, שאת צביוניה ואמיתה לא ניתן לתרגם לשפה אחרת.
"זה הרחוב שלי, הרחוב של סטלין, חלומותיכם מתו והאבדון פצח פיו שוב..."
"חבל, משאית ומרפסת חשוכה… אתם דלתי לחלום מתוק. רעל, אקדח וסכין על השולחן… ובבוקר אין יותר כאב"
"אה, תאמין לי, מוטב לנו בלעדיו - העולם שנעלם. כן, האמן לי, קל לנו יותר בלעדיו, העולם שנעלם"
"בני הביט כשהוא שקט כל כך, ידע מה הוא עשה. נפרדתי מאשתי ויצאתי בעודי שותק. כשירדתי חשבתי עד כמה אוהב אני את בני, אך יותר ממני אהב בני את המדינה".
kypck
*
אנטון דור
10 אפריל, 2020