האייפוד של מרקו פולו

הפסקול הלא רשמי של "הערים הסמויות מעין" לאיטאלו קאלווינו | מאת: נופר ברטשניידר-שטרצר

"הערים שלך אינן קיימות. אולי אף לא היו בנמצא מעולם. ודאי כי שוב לא תהיינה קיימות לעולם"

- קובלאי חאן למרקו פולו

עת התייר הנצחי פוסע בין ערים סמויות מעין ומלב, אוזניו קשובות לרחשי האוזניות, והוא מדיר אותן מהמולת הרחובות. הוא מתקין לעצמו את החוויה, הוא בונה לעצמו עיר מתווים וצלילים וקולות.

במרחבי פרא, בשמיים ותחת האדמה, מביא מרקו פולו לקובלאי חאן את סיפורי הערים ולכל עיר הוא מפנה מקום בלבו, הגדול כפי שרק אסיה יכולה להיות. בספר זה, האקזוטיקה האסיאתית נפקדת לטובת האוניברסליות של הערים כולן. הן עלולות לצוץ בכל מקום. אדם יכול להתעורר לאחת ולהירדם באחרת. יתכן כי הן סמויות מעין, אך לא סמויות מאוזן.

מרקו חובש את האוזניות ולכל עיר מעניק צליל משלה, את הצליל שלה. הערים נושאות שמות נשים, כעין רעלה המכסה על פניהן המרובדות, דרכה עלינו לראות ולהרכיב דיוקן ייחודי. אדם חושב על העיר כאישה, נוגע – לא נוגע, מלטף והולך. כך עשה מרקו פולו והותיר רק צלילים שהפכו למילים, שחזרו והפכו לצלילים. זו המוזיקה העושה אהבה עם העיר ותכולתה. מעשה אהבה שלא נגמר, משום שהמוזיקה, כמו זיכרון העיר, נצחית היא.

ערים וזיכרון – איזידורה: Orplid – Parzivals Traum

אתה רוכב לאורך ימים, אתה נמלא תשוקה לעיר. ברגע בו אתה דורך בתחומה, אתה נוכח לגלות כיצד העיר משכימה עם הבוקר ובו בזמן שוקעת חזרה לגומחה שלה, עייפה מהיום שיהיה. "התשוקות הפכו לזיכרונות", אתה נאנח לצד העיר. הנעימה האינסטרומנטלית של אורפליד מפזרת את הניצוצות, ואלו נדבקים לבניינים, לאנשים, לכל מה שבתווך, ולא מפסיקים להפריח את רביבי הזיכרונות. כשהתשוקה דועכת, נותר רק קור ובעיר הזו קר מזה זמן מה. אתה תוהה, איזה מין לב יש לעיר כזו, ובאוזנייך עולה השחר שוב ושוב, מה זורם בעורקי לב שכזה. אתה שואל והאצבע לוחצת מאליה שוב על כפתור ה"ריפיט".

כשהתשוקה דועכת, נותר רק קור ובעיר הזו קר מזה זמן מה. | תמונה: נופר ברטשניידר-שטרצר

ערים ותשוקה – אנאסטאסטיה: Cocteau Twins – Five Ten Fiftyfold

כך נראים דמדומים בעיר הבנויה כולה מחבלי תשוקה. כך נראית אנאסטאסטיה וכך הדמדומים נראים בה, קורנים על הכל הישר מתוך צווארו של הסקסופון המהפנט הזה. קולו הוא כחליל קסם ואתה נחש במקלעת קש, תייר באנאסטאסטיה. "העיר נראית לך כמכלול אשר בו שום תשוקה אינה הולכת לאיבוד", בתוכה אתה צועד והמדרכות מתרוממות לשמיים עם קולה של ליז פרייזר. אתה מתחיל להאמין שרק ליז יכולה לשיר ערים. אולי ליז היא העיר. קולה ממסמס הכל ואתה נאחז בתשוקה חדשה – למצוא את העיר אשר שמה אליזבת. אתה מפריח נשיקה לאנאסטאסיה ויוצא לדרכך.

שום תשוקה אינה הולכת לאיבוד | תמונה: נופר ברטשניידר-שטרצר

ערים ועיניים - פילידה: Dargaard – Demon Eyes

על האדמות והנחלות אליהן הגעת, אין עיר בשם אליזבת. והנה בדרכך נקלעת לפילידה, ואתה מביט ואומר, "אשרי מי שפילידה מונחת יום יום מול עיניו ולעולם אינו חדל לגלות את כל מה שהיא מכילה בתוכה", ואישוניך מתחדדים. אתה הולך את העיר ומרגיש את מבטה בך. כן, לעיר עיני שד. היא רואה הכל והיא רואה לתוך. כשמבטה יחלוף דרכך וינבור בך ויכאב פחות, תדע שאולי זהו מקומך. המוזיקה תמשיך, והנה משוררת לאוזנייך אליזבת אחרת. קולה המנחם ישאל  אותך, מרחף מעל כמו גשרי העיר ובכל זאת נוגע ומצמרר, הוא ישאל האם חלומך הוא לחצות את ים האש. אתה, התייר הנצחי, תענה עייף ממבטים מזוגגים – "כל עיר היא ים של אש ואני כולי חרוך". אתה כולך חרוך מפני שדארגאארד, כמו פילידה, היא אי של יופי מזוקק ופגיע. אתה מטה אוזנך לעיר משל הייתה המלודיה המכושפת שנרקחה לה. אתה מסוגל לבכות ממנה. עם דמעה וסדק, אתה עוזב.

כן, לעיר עיני שד. היא רואה הכל והיא רואה לתוך. | תמונה: נופר ברטשניידר-שטרצר

ערי מסחר – קלואה: Dead Can Dance – Severance

"עיר גדולה, קלואה, והאנשים המהלכים ברחובות זרים זה לזה". מה ניצב בחלל שמותירה ההיכרות שלא התממשה? הצלילים. אתה מרגיש כיצד הקסם נשזר בינות לאנשים המקיפים אותך מכל כיוון. הם לא מדברים, אולם אתה שומע את מה שהיו רוצים לומר. נותר להסתפק במראית עין, וזו ממלכתה של העיר. היא תוחמת את עצמה מחדש לנגד עיניך, והאנשים עודם שותקים. אתה מדמיין יחד עמם, מה היה קורה לו היה מישהו נעצר ומושיט לך מילה. במקום להפר את הדברה, אתה מהדק את האוזניות בידייך ומנסה להתמזג עם האבק שקולו העמוק, האבהי, של ברנדן פרי מותיר לך. "רטט של תאווה מניע ללא הרף את קלואה, הצנועה מבין הערים כולן". מה יתרחש באם תחדל לדמיין? אתה עשוי לשכוח את העיר. האם תוכל להיתלות במתים המרקדים? אתה יכול רק להצטער עבור מי שאהב את אטלנטיס בכל לבו, ושקע יחד איתה. אתה לא יכול לשכוח עיר – אסור לך לשכוח עיר.

מה היה קורה לו היה מישהו נעצר ומושיט לך מילה. | תמונה: נופר ברטשניידר-שטרצר

אפילוג: The Cure – This Twilight Garden

"נותרה עוד עיר אחת שעליה אינך מדבר לעולם".

מרקו הרכין ראשו.

"ונציה", אמר החאן.

"בכל פעם שאני מתאר עיר, אני אומר משהו על ונציה".

"כאשר אני שואל אותך על ערים אחרות, ברצוני לשמוע על אודותן. ועל ונציה, רוצה לשמוע אני כאשר אני שואל אותך על ונציה".

"אולי אני מפחד לאבד את ונציה בבת אחת, אם אדבר עליה. או אולי, תוך כדי דיבור על ערים אחרות, כבר איבדתי אותה טיפין – טיפין".

מה היית שר לוונציה, לו רק יכולת? אתה מניח את האוזניות בעדינות על ראשך ומניח לרוברט סמית לשורר במקומך. "No one will ever take your place", אתה לוחש יחד איתו.

"No one will ever take your place" | תמונה: נופר ברטשניידר-שטרצר

נופר ברטשניידר-שטרצר
אוקטובר 2017

*

הטקסט פורסם במקור במגזין "השרת העיוור" ב-2006, תחת שם העט Jobst.