לקט הדמואים המשמעותיים במטאל 1980-1999 | פרק 2
In the Woods… – Isle of Man
Cassette (Independent, 1993)
הדרמה שהתחוללה בראשית הניינטיז סביב היווצרות הבלאק מטאל בגרסתו הנורווגית המחוספסת יותר, נסובה בסופו של דבר סביב מספר מצומצם למדי של יוצרים שהיוו את ראשית העיסה. העיסוק המקאברי של דור המייסדים בנבכיה של החשיכה סיקרן רבים מאוד ומסיבות שונות וטובות. כל המבע האסתטי של הדור ההוא היה גולמי, בלתי מעובד, ישיר ובוטה עד זרא. ברטרוספקטיבה, ליבת היצירה ההיא הייתה ההתפוצצות של הגישה הפרימיטיבית במוזיקה, שתפסה רבים משום שסומנה כסאונד של המחר במטאל הקיצוני. בדיוק הסאונד שלימים הפך למובחן עבור כל הסוגה הזו כולה (לטוב ולרע[1]).
הגילוי המרעיש באותם הימים היה שניתן לייצר מוזיקה גולמית/מחוספסת עד זוב דם המחביאה בשיפוליה המלוכלכים הרמוניה אפית בלתי נתפסת, לא "למרות" אלא דווקא "בגלל" הפשטנות המוזיקלית של הכל. דו-קוטביות היא סודן היצירות הנעלות, והנוסחה הספציפית הזו עובדת היטב בחומרים שהבכירה הסצנה ההיא ללא כל ספק.
ועם כל זאת, תקופת הזוהר הזו הייתה קצרה ממה שנוטים לחשוב. המנעד הפרימיטיבי הפך מהר מאוד, מטבע הדברים, צר מלהכיל. המונוכרומטיות הבראשתית הכתיבה כללים מוזיקליים נוקשים, שקשה היה להיות מקורי בתוכם לאורך זמן. ליוצרים הראשונים שימשה פרימטיביות זו כר פורה לסגנון מקורי ומיוחד, אלא שלא תהיה זו גוזמה לומר שמעט לאחר 1994 לכל המאוחר, הגיעה הסצנה הנורווגית לשיא, שסימן בסופו של דבר את מותה השקט. בית כלא אסתטי הוא גן עדן לנחשולי החקיינים אשר עוד יבואו, אולם עבור כל מי שרוחו בוערת בו, בית כלא הוא זרז נפלא להיפך הגמור: גניבת התכניות של הכלא, שבירת החומה ושימוש בתכניות המקוריות כדי ליצור איתן עיר חדשה להתיישב בה. עיר אשר בתורה תהפוך אף היא מן הסתם, לבית כלא נוסף בספירלה המטאלית העולה אל על.
על הרקע הזה, ולא דווקא בגלל היותם ראשוניים כל כך (הם לא), משקלה הסגולי של יצירת הדמו Isle of Men ('אי בני האנוש', בתרגום מילולי שלי) הינו גבוה במיוחד לטעמי. בתוך שלל זרמי המעמקים שנבעו מנהר החושך הראשוני ההוא, ואשר ניסו לקחת את הבלאק מטאל למחוזות אחרים – ניכר המשותף לכל היוצאים האמיצים מן החומות: הרצון להעשיר את הסוגה.
בלאק מטאל של היער - In the Woods… Isle of Men
במובן הזה In The Woods… הצליחו לכונן במו ידיהם תמהיל מיוחד במינו של בלאק מאוד אפי-רוחני הטבול כל כולו טלפיים וראש בפרימיטיביות הגולמית של הבלאק הטוב ומפרק העצמות ההוא. בהעדר מילות תיאור מספקות ניתן לומר בצורה עילגת, אך יותר חווייתית ומתאימה ש: In the Woods… מנגנים בלאק מטאל מיוחד, בלאק מטאל של היער. היער, יותר מכל, הוא ליבתה הפועמת של האלוהות הצפון אירופאית. ימת-הכאוס[2] של אנשי הצפון. מקור לכל אהבה וכל פחד; כל חושך וכל חיות. הוא הבסיס והוא היעד. בתקופה קצרצרה למדי שנמשכה לא יותר משני אלבומים וחצי הצליח ההרכב הזה ליצור מוזיקה שהחדירה את עומקו של היער אל הלב של כל מאזין. הדמו הזה היווה את יריית הפתיחה להקלטת אותם החומרים, אשר השתכללו היטב היטב באלבום האלמותי שללא ספק היווה את השיא של היצירה הזו – Heart of the Ages וקצת נמשך קסמו גם אל Omnio, אם כי שם הורגשו כבר בחוזקה רבה יותר השפעותיו החזקות של האוונגרד והפרוגרסיב שייהפכו לימים להיות הכביש החדש שאליו ייסעו חברי הלהקה ביצירותיהם המאוחרות יותר.
לאחר Omnio שוחרר לאוויר העולם Strange in Stereo בשנת 1999, שכבר הפנה עורף לסגנון הייחודי של ראשית היצירה של הלהקה, והקסם פג. אפשר לדבר על האלבום ההוא במונחים אחרים, ואולי צריך, אך מה שלא נאמר לא ייכסה על ערוות היעלמותה של היצירתיות הייחודית של אותם 3 השנים שנפתחו בקלטת הדמו Isle of Men. ביצירות היותר מאורות הורגש הניסיון לשוב אל הימים הקסומים ההם, אולם חלון הזמן ההוא ניטל מן העולם, והרעננות שאיפיינה את אותה התקופה, לא שבה עוד.
דמו זה, 5 שירים בסה"כ, הוא הקלטה גולמית של כל החומרים היסודיים שעוד ישויפו יפה יפה לכשתבוא שעתו של אלבום הבכורה: קלידים מבושמים עד שיא של מלודיה אפית מדביקים את קטעי הבלאק מטאל התשתיתי והעמוק. הבלאק מושר בצווחות עכורות שפעמים רבות פשוט אי אפשר בשום אופן לשייכן למקצב של השיר: זרותן מעוררת סקרנות. מהלך דומה מתרחש גם בשירה הנקייה של הסולן: מדובר בגדול בהבלחות של זיופים אנטי-טונאליים. בתחילה נדמה כי מדובר בחבורת חובבנים שזחיחותם עולה בהרבה מעל לגובה כישרונם, אולם הקשבות חוזרות להקלטה הזו מגלות סוד פנימי מעניין. אינני יודע אם במכוון היה הדבר או לא, אבל השירה הנקייה כאן היא סוג של פזמונאות גולמית במיוחד שמשחקת על קו הגבול בין שירה מאולתרת מבלי לנסות אפילו להתיישר לקו של המוזיקה, לבין סוג של קטעי Spoken. מהלכים בין שני האזורים הללו, הקטעים הנקיים הללו חושפים מן סוד כמוס, חבוי ביער, שהמוזיקה הזו לא מבקשת ליצור הפקה אחידה ומדויקת, אלא תערובת של אלמנטים שדווקא הזרות היחסית ביניהם, מייצרת עניין.
החומרים המכוננים של האלבום האלמותי הזה הוכנו כבר בדמו הגולמי הזה - Isle of Men
דמו זה, 5 שירים בסה"כ, הוא הקלטה גולמית של כל החומרים היסודיים שעוד ישויפו יפה יפה לכשתבוא שעתו של אלבום הבכורה: קלידים מבושמים עד שיא של מלודיה אפית מדביקים את קטעי הבלאק מטאל התשתיתי והעמוק. הבלאק מושר בצווחות עכורות שפעמים רבות פשוט אי אפשר בשום אופן לשייכן למקצב של השיר: זרותן מעוררת סקרנות. מהלך דומה מתרחש גם בשירה הנקייה של הסולן: מדובר בגדול בהבלחות של זיופים אנטי-טונאליים. בתחילה נדמה כי מדובר בחבורת חובבנים שזחיחותם עולה בהרבה מעל לגובה כישרונם, אולם הקשבות חוזרות להקלטה הזו מגלות סוד פנימי מעניין. אינני יודע אם במכוון היה הדבר או לא, אבל השירה הנקייה כאן היא סוג של פזמונאות גולמית במיוחד שמשחקת על קו הגבול בין שירה מאולתרת מבלי לנסות אפילו להתיישר לקו של המוזיקה, לבין סוג של קטעי Spoken. מהלכים בין שני האזורים הללו, הקטעים הנקיים הללו חושפים מן סוד כמוס, חבוי ביער, שהמוזיקה הזו לא מבקשת ליצור הפקה אחידה ומדויקת, אלא תערובת של אלמנטים שדווקא הזרות היחסית ביניהם, מייצרת עניין.
סלטות רבות באוויר עשו ועדיין עושים רושמי רשומות למיניהם בניסיונם הנואש לתייג את ההבלחה התמוהה והמסקרנת הזו של In the Woods… בתוך קופסה מוכרת. מה יש פה? זה בלאק מטאל? זה פולק? מה זה בעצם?
הלהקה עצמה טבעה בזמנו את המונח 'בלאק מטאל פגאני' בהתייחסה אל יצירתה, אבל לבקש מיוצר להגדיר במילים יצירה מוזיקלית זה כמו לבקש ממישהו שיסביר לך במילים מה טעמה של העוגה שעכשיו הכין.
במובן מסויים, ובצורה עדינה הרבה יותר מן המפץ הגדול של הבלאק בתחילת הניינטיז, מהוה הדמו הזה נקודת מפנה משנית בתוך היצירה האפלה. הוא הרחיב ביד אמן את גבולותיו של הבלאק גם מבחינת התוכן הלירי וגם מבחינת המוזיקה. היער אינו חלק ממטוטלת האנטי-דת שהבלאק עסק בה כמעט בלעדית בימיו הראשונים. ההליכה אל השורשים המיתולוגיים-נפשיים של המיתולוגיה הצפונית אפשרה ליוצרים לגעת בידיים חשופות בחומרים הגלם העשירים שמהם נבנו המיתולוגיות העתיקות, ממש יצירה מתוך מכיל הצבעים הארכיטיפי של העולם. זאת ועוד: העיסוק ביער דווקא, ולא דווקא בתרבות הנורדית שהתפתחה סביבו, העניק למאזין צוהר להיחשף אל הגולמיות האפלולית-הקסומה שיש בו – באופן ישיר ופשוט.
לעניות דעתי, שום הרכב לא השכיל עד כה להוציא מתחת ידיו יצירה כה קסומה וכה גולמית כמו הדמו הזה שלוכדת באופן כל כך טבעי את היער כמו שהוא; הרבה מעבר לרומנטיזציה האופיינית לא פעם לחובבי תרבות נורדית-פגאנית: הצווחות והשירה המעוקמת, המלודיה האפית והמערבולת הבלאק מטאלית מושכים אותך בידך אל עבר היער החשוך כמו שהוא בלי פילטרים: רטיבות לרגליך, עלים רקובים ושיחים מורעלים בכל עבר. קסם צמרות העצים ועמעומי האורות השמשיים והליליים כאחת; חיות היער הן חיות טרף ואילו נקרית בדרכן יטרפוך לב-קיבה-מעיים וקודקוד, אתה תחוש את מותך באכילה זו, מעט מעט והדם יעלה אל פיך והמוח ידעך ויסרב להיגדע כמו שאולי היית מקווה. ריחו הרענן מביא שמחה וטבע ציוריים אל הנחיריים, אך גם ריח מוות יש בו. ריח סוף וריח התחלה.
מה זה שמענו מרשרש קלות בינות לעצי האורן והאלון שם מרחוק? האור עמום ואיננו יכולים לראות. הרשרוש נשמע כמו מנסה להיות שקט, שמא חיה היא זו, זוממת זה דקות ארוכות כיצד לטורפנו? או אולי הנסיכה ההיא שמספרים עליה שביער דירתה, טל-העלים כסותה ופניה נעריות לנצח? גם אם ניכנס אל היער, הרי שלעולם לא נבין סודו. אך למרות הכל – כמה מופלא הוא המסע.
*
יוסף בן עוז
שבט, ה'תשפ"א
(פברואר 2021)