חלום נגוע באופיום | סיקור הופעה מאת: נועה קושניר-ארצי
כמה מילים לפני
לאחרונה התברכנו במבול של להקות מדהימות העושה את דרכו אל פיסת ארץ בלתי מקודשת זו עליה אנו חיים. אם אכן כל ההופעות המתוכננות ייצאו לפועל, אנו נזכה לראות שוב את אגדת הבלאק Taake, את Belphegor (למה כבר לא להביא גם את Vader על הדרך[1]?), את Grave Miasma ואפילו את Bölzer האימתניים משוויצריה. מי היה מתאר לעצמו שהמטורפים השוויצריים האלו היו אפילו מסתכלים לכיווננו, שלא לדבר על באים לבקר, בעיקר לאור הצלחתם המטאורית בימים אלו בכל רחבי אירופה. אבל יותר מכל זה בא לי לשאול, מיהן הנפשות הזוממות האחראיות לכל זה?
בלי קשר לכל השאלות שצצות כאן, אני מרגישה יותר ממבורכת לקראת סדרת מאורעות משמחת זו הבאה עלינו לטובה ושמחה מכך שכל זה מתרחש בזמן הכי מתאים לכך בכל ימות שנה והוא החורף הקפוא, הסוער והקודר שגם בו התברכנו השנה. התקופה החביבה עליי מכל ימות השנה רק נהייתה טובה יותר. כפי שמורביד אנג'ל פעם אמרו, "יבורכו החולים" – וחולי האקסטרים מטאל המקומיים אכן התברכו ובגדול בחורף הזה.
אאוסות' היוו, לפחות מבחינתי, אות פתיחה מאוד אפל לחגיגות מוזיקליות אלו, בכך שהכריזו על בואם באמצע ימות הקיץ הקופחים. באותם הימים כבר הייתי חלק מצוות רשימות תהו ולכן קפצתי במהירות על ההזדמנות לסקור אירוע חד פעמי זה. וכל מי שמכיר את הסצנה המקומית יודע שלהקות מסוגם מבקרות בפרובינציה הקטנה שלנו רק לעתים רחוקות. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי נושאת את עיניי בקנאה כלפי מדינות שונות ברחבי אירופה, המארחות אצלן מדי שנה פסטיבלים מגוונים ומהוות מצע פורה לצמיחתן של להקות אקסטרים מטאל איכותיות. רציתי שהאירוע הזה יצליח, רציתי שמועדון הלבונטין יהיה מפוצץ, למען הלהקה ולמען השלולית הקטנטנה שנקראת סצנת הבלאק מטאל המקומית שלחבריה המעטים אך מסורים מגיע הרבה יותר ממה שהיא קיבלה עד כה. לא הייתי בטוחה שכל זה ייקרה אחרי שנזכרתי בנוכחות המאוד דלה שהייתה בערב דת' מטאל שהתקיים לא מזמן באותו המועדון ובשיחה שניהלתי אודות שקיעתן האפשרית של ההופעות החיות בעידן התוכן הזמין לצפייה ישירה ברשת.
בנוסף לכל זה, כחלק מצוות העיתונות שבקהל ניתנה לי כניסה בחינם תמורת סקירת האירוע, משהו שעוד לא קרה בקריירה הלא ארוכה שלי ככתבת עצמאית, כך שהלחץ להצליח במשימתי כבר הספיק להוציא ממני את המיטב הרבה לפני שההופעה עוד התחילה.
הצטרפתי אל שותפיי הרגילים לטרמפ ועשינו את דרכנו הארוכה מהצפון. כרגיל הקשבנו לאקסטרים מטאל חסר פשרות לאורך כל הנסיעה. הנהג היה פנאט של דת' מטאל והדבר בהחלט עזר לי להעשיר את הידע שלי בז'אנר, לפרוק קצת מתחים לצלילי פלייליסט מדמם ולהכניס אותי לראש הנכון לקראת מה שקיוויתי כי יהיה ערב מוצלח.
האירוע התחיל על הדקה, מאחר ואירוע אחר תוכנן להתחיל מיד אחרינו. הפעם זכרתי לבדוק את הבר שבקומה השנייה ושמחתי לגלות שעדיין יש שם גינס מהחבית, לצד מבחר משקאות אלכוהוליים משובחים אחרים. המקום הזה בהחלט לא מתפשר על איכות.
במועדון שבקומה התחתונה, הסולן של מורטוס אומברה כבר הספיק לפרוס את שולחן המרצ'נדייז. כמישהי שעושה ככל יכולתה כדי לתמוך במוזיקאים שזכו באהדתי, חלק בי הרגיש קצת רע על הכניסה בחינם שניתנה לי ולכן ציפיתי למצוא כמה דברים שאאוסות' הביאו איתם – בכוונה לרכוש מהם כפי יכולתי ולתמוך בלהקה. לרוע מזלי, הם לא הביאו עמם דבר. לו ידעתי על כך מראש הייתי נוהגת כפי שנהגתי בהופעה של קוטנה הורה לפני שנתיים ומביאה עמי את העוגה הכי מושחתת שיכולתי למצוא לחברי צוות ההפקה והלהקות. עכשיו אוכל רק לקוות שהסקירה הזאת תספיק.
Ratimus גם הוא נוכח שם באותו הערב וניצלנו את הזמן כדי להחליף בינינו עדכונים על ההתקדמות בעבודה המשותפת שלנו, אך לא להרבה זמן, כי הר עמדו לעלות לבמה בעוד כמה דקות. מישהו היה צריך לעלות איתם ולאייש את עמדת הבס ומישהו אחר היה צריך לעמוד בקהל כדי לחפור בשכל על כך מאוחר יותר. אז פחות דיבורים , יותר מעשים.
HAR
הראשונים לעלות לבמה היו הרכב הביסטיאל בלאק מטאל המקומי, הר. לאחר שראיתי וסקרתי את הופעת הלהקה כבר יותר מפעם במהלך השנה, חששתי שלא יהיה לי שום דבר חדש ומעניין לאומר, אבל מסתבר שאיתם אף פעם אי אפשר לדעת.
הפעם האחרונה שראיתי את הר על הבמה הייתה בערב הדת' מטאל שהזכרתי לפני רגע ואשר לצערי משך אליו קהל מצומצם מאוד. הם היו הלהקה האחרונה שעלתה לבמה באותו הערב והופעתם החלה רק בסביבות 2 לפנות בוקר. הייתי כבר מתה מעייפות ולא מרוכזת, אבל עד כמה שזכור לי, הבאלאנס לא הותאם בצורה מושלמת לדרישות הסאונד הייחודיות של הלהקה והצליח להסתיר את כל הפרטים המוזיקליים המעניינים – מה שהפך סאונד מעניין למחית חסרת עניין. חששתי שאותו הדבר יקרה שוב הפעם – לא רק עם הר אלא גם עם אאוסות', המופע המרכזי של הערב. חששתי שלא אחוש דבר פרט לשעמום וכאב אוזניים. אבל גם כאן, מסתבר שאף פעם אי אפשר לדעת.
הסאונד היה מדהים! התובנה המשמחת הכתה בי כשהתו הראשון של "נחש" פרץ מהרמקולים. הכול היה חד וצלול. בחיי, אפילו שמעתי היטב את הבס ואת הגיטרה המובילה וזה משהו שאני לא זוכרת ששמעתי או ששמתי אליו כל כך לב בהופעות הקודמות שלהם. כל הפרטים שהפכו את החומר המוקלט של הר לכל כך מהנה נכחו בהופעה החיה ונפרשו במלוא הדרם אל מול אוזניי ועיניי. תחושת הקלה עזה שטפה אותי והייתי מוכנה להתמסר לערב של מוזיקה מדהימה.
הר: אפילו הבס של Ratimus נשמע היטב
היו להם גם כמה הפתעות נחמדות ובלתי צפויות במעלה השרוול, אחת מהן הייתה הגיטריסט הצווח. אני לא זוכרת שראיתי את זה קורה באף אחת מההופעות הקודמות שלהם ומעולם לא ציפיתי שמשהו כזה יקרה. אולי לא הבחנתי בכך בעבר בגלל בעיות בסאונד, אבל הפעם קולות הרקע הצווחניים האלו, יחד עם המחזה הנלווה, של בחור שקט למראה הפולט את היבבה המצמררת הזאת משום מקום הותירו בי רושם מתמשך.
רגע נוסף שנחרט בזיכרוני מחלקם של הר באותו הערב התרחש במהלך השיר הרביעי בסטליסט, ושמו "בעל האוב". המתח שנבנה בהדרגה על ידי הגיטרה המובילה בריף המבוא התפוצץ בבת אחת ליצירה מהירה וחסרת רחמים הזכורה לי לטובה מהאי-פי הקרוי על שם אותו השיר. נדמה שגם הקהל הגיב באותו האופן למומנטום המטורף והאינטנסיבי. קריאת "יאללה בלגן!" מתוזמנת היטב נשמעה אי שם ממעמקי הקהל בעוד השיר תפס תנופה ורגע אחרי זה כבר לא הצלחתי לעמוד במקום והשיער החל להתעופף לכל עבר כמו אצל רבים אחרים שהיו שותפים לחוויה.
השירים האיטיים יותר נתנו לי הזדמנות לעקוב אחר שפת הגוף של הסולן שהייתה מאוד עשירה ומאוד במקום, ויחד עם חזותו התמירה שתמיד מזכירה לי כהן דת יצרה נוכחות במה באמת דרמטית.
משיחות קודמות שהיו לי עם אחד מחברי הלהקה, נוכחתי לדעת שהחומרים החדשים יותר שלהם ייטו פחות אל עבר הבלאק הקלאסי ויותר לכיוון הביסטיאל. עבורי ביסטיאל תמיד היה סגנון מאתגר אך מספק. קומץ השירים החדשים שהיו להם בסטליסט הראו לי שהגישה שלהם כלפי הסגנון הצליחה לשמר את אותה האווירה מההוצאות הקודמות שלהם. מה שאומר שזה בהחלט הולך להיות סוג הביסטיאל הערב לחכי. עכשיו אני רק מצפה לשמוע עוד מהחומרים החדשים שלהם.
Mortuus Umbra
לאחר שהר התפנו מהבמה, יצאתי החוצה כדי לשאוף קצת אוויר, לדבר עם כמה חברים וותיקים והכיר גם כמה חדשים.
בדרכי למעלה נתקלתי ב-Ferum מ-Dim Aura. ידעתי שהלהקה מחממת את ההופעות של Bölzer ושל Taake שעומדות להיות פה, אבל לא היה לי מושג שהם גם מקליטים אי פי חדש. האם זה אומר שאנחנו עומדים להיחשף לחומרים חדשים שלהם בהופעות הקרובות? אני בהחלט מצפה לכך.
הייתה התקהלות לא קטנה של אנשים ברחוב שמול המועדון, אשר נדמה כי נותרה שם גם אחרי ש-Mortus Umbra החלו לנגן. אם לא הייתי יודעת על כך (הודות לתזכורת מצד Ratimus שנראה די עייף) הייתי עלולה עוד לפספס את כל ההופעה! מה שגורם לי לתהות, למה לעזאזל אנשים באים וקונים כרטיס להופעה ואז מבלים את רוב הערב מחוץ למועדון? אולי אני שופטת פה קצת יותר מדי בחומרה ושזה לא היה המקרה, אבל כבר ראיתי דברים כאלו מעולם.
משיחה שהייתה לי עם תום הסולן, מורטוס אומברה חזרו לאחרונה מסיבוב הופעות מוצלח שכלל את אוסטריה, הולנד וגרמניה. מסתבר שהקהל המקומי מאוד אהב אותם (ואיך אפשר שלא לאהוב?) והאי פי שלהם נמכר היטב, עד כדי כך שהעותק היחיד שהיה למכירה על שולחן המרץ' היה גם העותק האחרון. הסטליסט של מורטוס אומברה באותו הערב כלל גם כמה שירים חדשים, שבתקווה יכללו גם באי פי שהם מתכננים להקליט עוד כמה חודשים. וואו, יש כל כך הרבה דברים שכדאי לצפות להם בסצנה המקומית!
עותק אחד ויחיד שנותר! תום - הסולן של Mortuus Umbra
זה שפספסתי את תחילת ההופעה קצת הרס לי. לא הצלחתי לעשות מעבר נאות בין סגנון המוזיקה של הר לסגנון הייחודי אך שונה של Mortuus Umbra ולהיכנס לראש הנכון עבור המוזיקה שלהם. אני חייבת להודות שלא יכולתי לתת את מלוא תשומת הלב שהגיעה לכל השירים החדשים בגלל זה. אם כך אצטרך לחכות עד שהאי פי החדש ייצא...
הזהו ג'ון נודטיוודט ששב מן המתים?
חברי הלהקה היו כתמיד, מסונכרנים לתלפיות –עד כי הדבר ממש הצליח בשלב מסוים, לשלוח לי צמרמורות במורד עמוד השדרה. פרט לכך שלא הייתי בראש הנכון למוזיקה, וזה משהו שהוא בעיקר באשמתי, הדבר היחיד שהיה חסר לי בהופעה היה הסאונד הנכון, והחבר'ה האלו זקוקים לסאונד צלול כבדולח. אחרי זה שמעתי מחברים שנותרו לחכות בפנים, שהלהקה הייתה שקועה בתהליך באלאנס ארוך בטרם החלה את הופעתה. אולי הם פשוט לא הצליחו להגיע היום לסאונד הנכון. אחרי הכול, יכולותיו של הלבונטין די מוגבלות. חוץ מזה, כנראה ששום דבר בעולם לא יצליח להתעלות על ההופעה הפרטית למחצה שהם עשו לפני כשנה באולפן של תום. כן, אותה ההופעה שהם עשו לפני שהם יצאו לנגן באיסלנד. למען האמת, החלק שלהם היה האכזבה הקצת לא צפויה של הערב, אבל זה רק בגלל שהציפיות שלי מהם תמיד כל כך גבוהות.
Aosoth
אני מכירה את הלהקה הזאת כבר לא מעט זמן ואני חייבת להודות שהיה לי מאוד קשה לעכל את החומרים שלהם, כי הם לא נשמעים כמעט כמו אף להקת בלאק אחרת. קשה לסווג ולהגדיר באופן ברור את המוזיקה והקונספט שמאחורי הלהקה. גם לאחר שהצלחתי להפנים את מה שאני שומעת, עדיין הייתה לי הרגשה שחסרה לי עוד פיסת מידע אחת כדי לפענח עד הסוף את החידה הזו ששמה Aosoth. גרוע מכך, לא היה לי מושג אפילו מהי אותה פיסת מידע חסרה ממש עד ערב ההופעה. עכשיו יש לי הגשה שזה קצת יותר ברור לי.
טרם הופעתה על הבמה, לא היה לי מושג איך בכלל נראית הלהקה. בדיעבד אני חושבת שאפילו ראיתי את הבסיסט שלהם מסתובב מחוץ ללבונטין. בדרך כלל אני לא באמת יודעת ולא באמת אכפת לי איך להקה נראית, אבל במבט לאחור אני מתחרטת שבזמנו לא עשיתי את התחקיר הנחוץ. זאת הייתה טעות, מאחר והפן החזותי הוא לעתים רמז נוסף לקונספט שמאחורי הלהקה, שלא לדבר על ההזדמנות למיני-ראיון ספונטני עם אחד מחבריה שכך התפספסה לה...
הפעם לא העזתי לצאת מהמועדון. חיכיתי בסבלנות עד שאינטרו דרמטי בישר את עלייתם לבמה.
הם עלו לבמה בבגדים שחורים פשוטים ובמגפיים שחורות וגבוהות. אני יודעת שבעבר הבעתי את הערכתי כלפי להקות הדבקות במסורת החזותית המקובלת בהופעות בלאק מטאל, אך בעולם בו נדמה כי להקות איבדו את הקשר עם המשמעות ועם ההשפעה המקורית שאמורה הייתה להיות לה, לעתים אני מוצאת את כל הדבקות הזאת כהבלית – כאמצעי לפצות על דברים שהמוזיקה לוקה בהם בחסר. אני אוהבת את זה כשלהקות יודעות איך לדבוק בפשטות. זה בוגר, זה אלגנטי והכי חשוב, זה נותן למוזיקה לדבר בעד עצמה.
אתה מתכוון לחנוק אותי עם הדבר הזה?
אבל הייתה מסורת חזותית אחת שעלייה החבר'ה האלו לא ששו לוותר. אני מדברת פה כמובן על הקורפס פיינט שעל פניהם. אך גם זה, כיאה ללהקה מצרפת, נעשה באנינות טעם. בחיי, הפנים המאופרות של הבאסיסט למעשה הצליחו להפחיד גם אותי במראה ה-כל כך חיוור, עיסתי וחולני שלהן. אך עבורי, ההפתעה הגדולה ביותר בין כל אלו הייתה אותה הדמות שאיישה את עמדת הסולן. מההיכרות שלי עם סגנון השירה העצבני של אותו הבחור בלהקת האחות Antaeus, לא דמיינתי אותו כמישהו שדומה, אפילו לא קרוב למה שראיתי באותו הלילה על הבמה. בפנים צבועות שהיו מכוסות רוב הזמן בשיער שהגיע לו עד הכתפיים, ולעתים בעמידה כפופה כשידיו כרוכות סביב גופו - כמתגונן בפני משלחת מלאכים רעים נעלמת, האדם שניצב בפנינו באותו הערב נראה כל דבר אחר בעולם פרט לעצבני ותוקפני. מיוסר? אולי. לא שפוי? בהחלט. אומלל? במובן מסוים. הלהקה לא הייתה מתפקדת עם סולן שלא מייצג ולא עולה בכנה אחד עם הרעיון שמאחורי המוזיקה. והדבר הזה בדיוק גרם לי לפקפק בכל ההשערות שהיו לי סביב הרעיון שמאחורי ההרכב הזה.
עכשיו תגידו לי שהדבר הזה לא מפחיד אתכם.
מתגונן בפני משלחת מלאכים רעים נעלמת
מי היה מעלה בדעתו שזאת הייתה פיסת המידע האחרונה שחסרה לי? מהו הרעיון שמאחורי הלהקה? האם זהו כעס? כאב? טירוף דעת? בדיעבד הייתי חוקרת את העניין קצת יותר במקום פשוט לקפוץ למסקנה שזהו התמהיל הרגיל של כעס, אלימות ופולחן השטן בהתבסס על הסאונד האגרסיבי, המילים שמפעם לפעם הצלחתי לפענח משמיעה ועל הרעיון שמאחורי להקת האחות Antaeus. במידה מסוימת, תמיד ציפיתי לקבל מאאוסות' את אותה המתקפה המוזיקלית ש-Antaeus נתנה לי. במבט לאחור, ייתכן שזאת הייתה הסיבה לכך שתמיד הרגשתי שמשהו חסר לי בכל פעם שהקשבתי לאאוסות'. כן ידידיי, לא היה לי מושג עד כמה שאאוסות' יצאה שונה מאחותה צמאת הדם.
וזה מוביל אותי היישר אל המוזיקה...
אבל לפני כן, הייתי רוצה לספר לכם על ניסוי קטן שמצאתי את עצמי עושה באותו הערב. במהלך כל אחד משלושת החלקים של הערב, שוטטתי ברחבי המועדון בחיפוש אחר אותה הפינה עם הסאונד הטוב ביותר. אנשי הסאונד המקצועיים שבינכם בטח מגחכים על הניסי המטופש הזה, אבל אתם צריכים להבין שלצערי עדיין אינני אחת מבינכם.
לולא הייתי זזה ממקומי שבשורה הראשונה, הסקירה הזאת הייתה יוצאת מאוד לא הוגנת ומאוד לא מחמיאה, ומבוססת על הסאונד המאוד מחורבן בשורות הראשונות. זה היה מתחיל בכמה תלונות ממורמרות על הבאלאנס הגרוע שהרס את הערב ומסתיים במסע הטחת אשמה קופחת כלפי הסולן שהרס את ההופעה עם נוכחות הבמה הבלתי צפויה שהפגין. טוב שזה לא הסתיים שם. מהשורה הראשונה, קולו של מר סולן בקושי נשמע וזה עלול היה לגרום לו להיראות באמת אומלל, שלא לדבר על שאר כלי הנגינה שכמעט ואי אפשר היה להבחין ביניהם או בכלל לשמוע אותם. היתרון היחיד בשורה הראשונה היה הסטייג' שואו. היה אפשר לראות שכל חברי ההרכב נתנו את הכול - כל אחד על כלי הנגינה שלו.
כשהתרחקתי מהבמה, הבחנתי בשינוי דרמטי באיכות הסאונד. כל מה שלא נשמע לפני כן לפתע נוכח כפי שלא היה נוכח אך לפני רגע, וסוף כל סוף יכולתי ליהנות מההופעה. הביצועים ואיכות הסאונד כמעט תאמו את מה שזכרתי מההקלטות.
והסנכרון בין חברי הלהקה היה מושלם. הם אפילו הביאו איתם את ההקלטות של המעברים האלקטרוניים מהאלבומים. ובזמן שאלו התנגנו, הסערה שהשתוללה על הבמה הגיעה לעצירה פתאומית. חברי הלהקה, שעד לפני רגע התפרעו כאילו אין מחר לפתע נעמדו דום, חלקם בעיניים עצומות, שקועים ברגעי השקט הבודדים, לפני שהסערה הבלתי נמנעת שוב חוזרת.
הדבר היחיד שחסר לי בכל זה הוא נוכחותו של תיפוף הדאבל באס הבלתי פוסק שלמדתי להכיר ולאהוב מהקלטותיהם. היה חבל שאי אפשר היה לשמוע בביצוע החי את אחד המאפיינים הכי בולטים בסאונד של הלהקה.
only my hands could provide the rest and suffering... III-4
מה שהקונספט של הלהקה לא יהיה, מהמקום בו עמדתי בין הקהל אי אפשר היה להתכחש לאופי רווי השרעפים שבמוזיקה. האסוציאציה שעלתה לי בראש באותו הרגע הייתה זו של חלום נגוע אופיום בשנתו של אדם טרוף דעת, או כל סוג אחר של מצב נפשי שמאפשר לך להציץ באל כורחך, אל תוך כל מיני פינות אפלות שמעולם לא ציפית למצוא בתוך עצמך. בעוד המוזיקה התנגנה, יכולתי לדמיין בעיני רוחי דמויות שרועות על כורסאות וספות בין ערימות מאובקות של ספרים שידע אסור בין דפיהם כשכוסות ריקות של יין ושיקויים משונים אחרים פזורות לרגליהם. האם זה היה עשן הסיגריות שעמד כמו קטורת באוויר והמחסור הכללי בחמצן שהביא אותי אל רצף אסוציאציות זה?
תפילה נאלמת: אי אפשר היה להתכחש לאופי רווי השרעפים שבמוזיקה. כן, גם אני מקווה שתמותו על זה שלא הבאתם את הפאצ'ים האלו של Antaeus לשולחן המרץ'... סתם צוחקת
ההופעה החלה ברצועות הפותחות את האלבומים An Arrow In Heart ו-III, אך עד מהרה השירים התאחדו אחד אל תוך השני למחרוזת חלומות אפלה במיוחד. מעתה בכל פעם שאקשיב לאאוסות', אזכר בהופעה הזאת שלקחה אותי אל אותה מאורת אופיום עשנה ואל אותן הזיות אפלות ש-H.P Lovecraft השכיל לתאר בסיפורו הקצר Hypnos. סטונר בלאק מטאל, גרסת המאה ה-19 אם תרצו. עבורי זה הרגיש באותו הרגע כמו טייק על הז'אנר המוכר והאהוב. טייק קצת פחות מלוכלך, קצת יותר קלאסי ומתוחכם ...אני עדיין לא בטוחה שזהו תיאור מדויק של מה ששמעתי, כי המוזיקה שלהם באמת עשירה ורב ממדית. ראו זאת רק כנקודת מבט חדשה ומעניינת שניתנה לי באותו הערב.
ולסיכום
זה היה פתיח מצוין לעונת החגיגות המוזיקליות הבאה עלינו לטובה. אני באמת מקווה שאכן הצלחנו ליצור כאן תקדים ושהצלחנו להראות לשאר העולם שאירועים כאלו יכולים להצליח בפיסה שכוחת אל תרבותית זו של העולם - לטובת העונה הנוכחית ולטובת כל העונות הבאות. מי ייתן ואאוסות' יהיו עבורנו שגרירים של רצון טוב בסצנה הצרפתית ושנזכה בנוכחותן של שלל פניני תרבות נוספות שארץ זו הפיקה לאורך השנים. מי יודע, אולי Famine וכנופיית המגיפה השחורה יהיו הבאים בתור להתדפק על דלתותינו?
נעה ארצי (ינואר 2017)
[1] בין לבין ההופעה של Belfegor בוטלה כלאחר כבוד. אבל השארתי את האיזכור ולו בשביל התקווה שאולי פעם.