הפתעות, גאולות ושינויים

בלאק לחיפאים | מאת: נועה קושניר ארצי

הימים האלה עוברים כל כך מהר | Dim Aura

הימים האלה עוברים כל כך מהר, אני חייבת לסיים לכתוב את זה לפני שזה מספיק להתיישן. לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם רק יכולתי לעשות שתתווסף לה פתאום עוד שעה נוספת ליממה... "שלא ייגמר לי הלילה".

אז אני, יחד עם עוד כמה חברים מצוות "רשימות תהו" הלכנו לראות את ההופעה הזו, בה הופיעוvAv, Dim Aura  ולהבות. הנה הסקירה לה בטח ציפיתם בכליון עיניים, או שלא.

אז קודם כל, אני חייבת לציין את המניין המסכן שהיה באותו הערב. הייתי רוצה להאמין שאלו היו המיעוט הנאמן והמסור מהסצנה המקומית. נראה לי שלא היו שם יותר מ-50 איש באותו הערב. דומה שקהל האקסטרים מטאל בחיפה הוא כמו שלולית קטנטנה בתוך שלולית הסצנה הארצית שלנו, שגם ככה כבר די קטנה.

חלק מאיתנו טען שעם מניין שכזה אפשר כבר לומר קדיש להופעות המטאל בוונדרבר, אבל בוא נקווה שהם טועים. הייתי רוצה להאמין שבעלי המקום, בהיותם האנשים שעמדו מאחורי מועדון ה-"סיטי הול" האגדי בחיפה, עדיין ירצו לפעול לטיפוח ושימור הסצנה האלטרנטיבית המקומית, על כל גווניה. אני מקווה שאינני מפתחת כאן תקוות שווא או אשליות.

יהיו כוונות בעלי המקום באשר יהיו, דבר אחד אחד היה לי ברור, וזאת הייתה העובדה שהם לא התפשרו על איכות הסאונד, לפחות לא בערב ההוא. הסאונד היה טוב, למעשה מדהים, וזה לא הצריך ווליום שיגרום לאוזניים שלי לדמם.

גם המועדון עצמו היה די מדהים בפני עצמו. האמת היא שאני בכלל לא זוכרת שכל כך התרשמתי ממנו בעבר, וכבר הייתי שם בכמה הזדמנויות. הוא היה מאוורר היטב, ולא הייתה לי את התחושה שאני נחנקת למוות מעשן הסיגריות, או מסתם חוסר חמצן. אבל שוב, יכול להיות שזה היה תוצר של הנוכחות המאוד מדולדלת מצד הסצנה המקומית. וזה כל כך חבל, כי חיפה לדעתי היא המקום, בה"א הידיעה, לאקסטרים מטאל ולבלאק מטאל בפרט.

רק תסתכלו על המקום הזה מחלון האוטובוס בפעם הבאה שתעברו שם. העיר טובלת בנוף לירי של יערות עצי אורן מפוארים והרים. וזה גם בצפון, לפעמים גם רואים משם הרים מושלגים ויש שם נמל. זה כמעט כמו גרסה מקומית ומיניאטורית לברגן הנורווגית, ביתה החם של להקת Taake.

אולי אני סתם משוועת להחיות תרבות ההולכת כנגד התפיסה הדתית והזהות הלאומית המקובלת כיום בארצנו, במקום בו נראה לי שזה עוד עדיין אפשרי. בוא ננסה לייסד סצנת בלאק חיפאית, עם להקות מקומיות פעילות והופעות על בסיס קבוע. כי עם פאנק כבר הצלחנו, כיאה לעיר הפועלים שפעם היינו. אך מה עם פועלי הבלאק מטאל שבינינו? I am the working class, לא?

ובחזרה לאותו הערב, איך היו ההופעות?

vAv

זאת למעשה הייתה הפעם הראשונה שהקשבתי לחבר'ה האלה, או ראיתי אותם בהופעה חיה. הנחתי שהם פשוט איזשהו סוג של להקת נויז שעושה לך כאב אוזניים, שבטח גם לא כל כך קולעת לטעם שלי, אז לא טרחתי להקשיב להם לפני ההופעה, אבל אני חייבת להודות שהם היו אחת ההפתעות הנעימות של אותו הערב.

המוזיקה של החבר'ה האלה נשמעת כמו דום-דת' מטאל עם סולן בלאק מטאל. יכול להיות שזה נשמע לכם קצת מוזר ולא מקובל, אבל לדעתי זה עבד להם יופי.

אבל אחד הדברים שבאמת חסרו לי שם היה הגיוון המוזיקלי. בגלל זה יכול להיות שזה נוטה יותר להגדרה של פיונרל דום. זאת לפחות הייתה התיאוריה של אחד החבר'ה שבאו איתי להופעה.

לפעמים המוזיקה שלהם נוטה קצת למונוטוניות. אני לא מבינה המון בפיונרל דום, אבל דום-דת' לא אמור להעיד בהכרח על חוסר גיוון מוזיקלי מוחלט. בטח תבינו מה אני מנסה להגיד אם יצא לכם כבר פעם להקשיב ל-Encoffination.

מוזר ולא מקובל | vAv

Dim Aura

לאחר הופעה לא כל כך מרשימה כלהקת חימום ל-Bölzer, החבר'ה האלו הצליחו לגאול את המוניטין שלהם כלהקת הופעות מהשורה הראשונה, בהופעה שהייתה להם הזו בוונדרבר.

הרגע שהם ניגנו את Scarred Flesh Supremacy היה רגע של אקסטזה מבחינתי ומבחינת גבריאלה, חברת צוות נוספת שבאה איתי ודי נהנתה בהופעה של הלהקה. בתום הערב היא סיפרה לי שזאת הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה את Dim Aura בהופעה חיה ושהיא בהחלט יכולה למנות את ההופעה הזו בין הופעות הבלאק הטובות ביותר שהיא זכתה לראות, והבחורה כבר הספיקה לראות המון אגדות בלאק בהופעה חיה.

כבר אמרתי המון פעמים שהמיקום והזמן מהווה גורם קריטי להצלחה כשמדובר בהופעת בלאק מטאל, כמעט כמו בטקסים דתיים בעולם הקדום. אולי זאת הייתה האווירה האינטימית והמחתרתית בוונדרבר שהתאימה כל כך להופעה שהם הרימו?

בכל מקרה, זה בטח סימן לכך שהם עושים את הדברים כמו שצריך, גם לפי סטנדרטיים אירופאיים. ואם כבר מדברים על לעשות דברים כמו שצריך, תקשיבו ל-7 אינץ' החדש שהם הוציאו. הוא עשוי היטב, כמו תמיד.

חוויה מתקנת להופעת החימום ל-Bölzer | Dim Aura

Lehavoth

שמעתי על החבר'ה האלה מאז ימיי הראשונים כחובבת הז'אנר, אבל אותו הערב הייתה למעשה הפעם הראשונה שראיתי אותם בהופעה חיה. ועכשיו הם הוציאו אי-פי חדש העונה לשם Grinder (ושעליו יוסי כבר כתב כאן ברשימות-תהו), שבזמנו נראה היה לי כנושא בחובו הבטחות לסאונד מושפע אינדסטריאל ושעיצוב העטיפה שלו באמת הצליח לסקרן אותי.

ולהבות תמיד סיקרנו אותי, בגלל השימוש שלהם בשפה העברית לשם הלהקה ולשם הקסטה הראשונה שהם הוציאו. המון להקות בלאק מכל רחבי תבל משתמשות בשפת האם שלהם במוזיקה, ומבחינתי זאת מעין התגלמות של רוח הז'אנר, בעל החיבור העמוק לזהות הלאומית של המוזיקאים.

זה גרם לי לחשוב שהם גם הצליחו ללכוד את מהות הז'אנר. קיוויתי שהם ימשיכו כך, באותה דרך מבורכת, תוך התפתחות והבשלה לאורך השנים. וזה חלקית נכון, תקראו את המילים שלהם לשיר Beast מהאי-פי החדש.

אבל שוב, לא הכול פה נופת צופים.

לפי אנציקלופדיית המטאל, כיום החבר'ה עברו לעשות ברוטאל דת' מטאל. אולי זאת בחירה מוזיקלית טובה, בדיוק כשם שהאדריכלות הברוטאליסטית הייתה סגנון הבנייה שהיה נפוץ בין היתר באיחוד ובבלוק הסובייטי, שהרגיש כמו איזושהי התגלמות לעולם הדיסטופי שלהבות מנסים לתאר באלבום הזה.

אין לי שום דבר נגד הז'אנר הזה, או נגד להקות שמשנות את הסגנון לאורך השנים, אבל יצא לי להקשיב לאלבום הדת' המלא שהם הוציאו לפני Grinder, והמוזיקה שם תמיד נשמעה לי כל כך טכנית ורוויית סלאמים, שאולי ברוטאל דת' טכני עשויה להיות הגדרה מדויקת יותר למוזיקה שלהם.

אני לא כל כך אוהבת את זה כשהדברים נהיים טכניים מדי.

לי זה נראה כאילו הם עשו פה פניית פרסה מאוד מכוונת מבחינה מוזיקלית. מהפקת הבלאק הזרוקה של "ברית העורבים", לסגנון הדת' הטכני, המחושב והמבוים יתר על המידה שהם עושים בימים אלו.

הסולן שלהם פעם אמר לי שהם עשו את השינוי הדרסטי הזה בכוונה תחילה, לאחר שהבינו את הטעויות שהם עשו בראשית דרכם.

אבל זאת כל הבעיה.

כל שינוי הסגנון הזה מרגיש לי כאילו שהם שפכו את התינוק יחד עם מי האמבט. נראה שהם מנסים בכל הכוח לפצות על מה שבעיניהם נתפס כטעויות שהם עשו בעבר, וזה יוצא להם מעושה. נראה שהם שכחו את כל גורם האינטואיציה שמאחורי כתיבת מוזיקה, נראה שהם חושבים יותר מדי על כל דבר, וזה כולל גם את הפרפורמנס המבוים בבירור, שבטח תוכנן להיראות כמשהו ספונטני לגמרי.

ולא נראה שהקהל קנה את כל סדרת תעלולי הבמה שהלהקה הזו הכינה לכבודם, גם כשהסולן קפץ מהבמה כדי להתרוצץ בין הקהל. אולי זה קהל בוגר מכדי ששטויות כאלה יעשו לו את הערב? כי אני יכולה לחשוב על תרחיש אחר, בו כל הדברים האלו היו מובילים לפוגו עצבני ומיותר, כי זאת התגלמות המטאל המודרני במלוא תפארתו. כבר היו מוצלחים ממני שציוו ובצדק,

“Destroy their modern Metal and bang your fucking head”.

אבל שוב, יכול להיות שזה פשוט לא קלע לטעם שלי, או שאני סתם נוטרת להם טינה על זה שהם עזבו את סצנת הבלאק מטאל המקומית (והחיפאית!) שרק הולכת וקטנה, על זה שהחליפו את נשמתם בטכניקה או על כל סיבה אחרת שבטח גם לא אמתית.

ולמקרה שתהיתם, אז כן, המון פעמים אני גם תופסת את עצמי חושבת יותר מדי כשאני כותבת מוזיקה, ואני גם קולטת את זה שאני קוטלת מוזיקאים אחרים ולא מתקדמת המון עם המוזיקה שלי.

יכול להיות שבשורה התחתונה אין לי שום זכות לדבר.

מדוע כל כך טכני אבל? | Lehavoth

אז כנראה שלעת עתה אאלץ לחתום בזאת את דבריי.

נתראה בשמחות, שבתקווה גם יהיו בחיפה.

*

נעה ארצי

יולי 2017