Har (השקה) - Mortuus Ymbra - Nicoteen | 23/6/16 | מאת: נועה ארצי
אומרים שאין בלאק מטאל כאן בארץ. ובכן, שימשיכו לקשקש! למעשה אותו הלילה נתן לספקות באשר לקביעה זו משנה תוקף. ההופעה של אותו הלילה איחדה את צמד הכוחות הסמויים אך חזקים אשר בוחשים בקלחת הרוחשת של מחתרת הבלאק המקומית. כוונתי כאן היא כמובן ל-Mortuus Umbra האימתניים ואחיהם לנשק באותו הערב, הר. יריית הפתיחה של אותו הלילה הייתה דווקא להקת דת'רוק/סטונר בשם ניקוטין שהובילה אותנו אל המעמקים האפלים על צלילים בגוון אחר של שחור.
צירוף המקרים המעניין לגבי שתי להקות הבלאק שניגנו באותו הערב היה ששתי הלהקות למעשה כבשו את לבי בהופעה חיה. הר עשו זאת בהופעתן הנודעת לשמצה עם בלקדת' מסנט פטרסבורג, הופעה אשר זכתה לסקירה ממש כאן, ומורטוס בחזרה הפתוחה שעשו בטרם המריאו לאיסלנד בכדי למכור קרח לאסקימוסים המקומיים (סתם מסתלבטת! אני כל כך גאה בכם).
עוד דבר שהיה משותף לשתי הלהקות היה שחברי שתי הלהקות היו מבוגרים מאלו שיצא לי לראות ברוב הלהקות במחתרת המקומית, או שאולי זאת רק אני והחבר'ה המוזיקאים שלי שמזדקנים. בכל מקרה, הם לבטח מבוגרים יותר מרוב הטיפוסים שבלהקות טריות יחסית בסצנה, זה כולל, או שאולי שוב נדמה לי, גם את חברי להקת החימום ניקוטין.
אף על פי כן, זה היה לטובתם. פרט לגורם מקור ההשראה שכבר דיברתי עליו ממש כאן, בלאק מטאל הוא בדיוק כמו ויסקי איכותי. הוא צריך להתיישן, והוא הכי טוב כשהוא מוגש נקי. בלי קרח שמדלל את הטעם, ובלי תערובות שמבלפות את החך. מה שמזכיר לי ששוב שכחתי לבקר בבר שבקומה העליונה בחיפושיי אחר גינס מהחבית. השכחה שלי עלתה ביוקר, מאחר ונאלצתי להיפגש עם עורך העיתון בבר קטן ומתנשא, שגרם לי לשלם קרוב ל-50 שקל על כוס קטנה שלי ויסקי.
את הערב אירח הלבונטין 7, שהוא ללא ספק אחד ממועדוני ההופעות האהובים עלי. לא אוסיף ואחפור עליו כאן, מאחר ועשיתי זאת כבר כאן. לאחר עיכוב בלתי מוסבר של שעתיים, הערב סוף סוף התחיל.
ניקוטין
החבר'ה האלה הגיעו מחלק לגמרי שונה מזה של שתי הלהקות האחרות בספקטרום המוזיקה האפלה. זהו חלק בו טרם יצא לי לנבור, אבל בהחלט כזה המניב לעתים מציאות לא רעות. וניקוטין היו מציאה די מעניינת. הלהקה מנגנת תערובת מקורית של דת'רוק ואלקטרוניקה עם נטייה לכיוון סטונר רוק פסיכדלי.
ההופעה שלהן התחילה כל כך בשקט, עד כדי כך שברגעים הראשונים ידיד שלי ואני לא הצלחנו להבחין בכך בעודנו מחטטים בסחורה בדוכן של פורניאוס. בינתיים ידיד שלי מצא לעצמו ערימת אלבומים. לא תכננתי לקנות שום דבר פרט לאי-פי של הר באותו הלילה, ולכן לא טרחתי להתעמק בכל מה שהיה שם. למרות זאת, הצלחתי לחזור הביתה עם רשימת האזנה די מכובדת.
ובחזרה אל הבמה. כפי שכבר אמרתי, יש כמה הרכבים בפוסט פאנק/דת'רוק/סטונר שאני נהנית להקשיב להם. ביניהם אפשר למצוא את Hateful Abandon, את Beastmilk ואת דוקטאלון המקומיים, אבל קשה לי להגיד שיש לי ידע מדהים בז'אנר. אז מהבחינה הזאת קשה לי להעריך אותם כמו שצריך או לבוא בתובנה יוצאת דופן על ההופעה שלהם, פרט לעובדה ששמחתי לראות להקות מקומיות שעושות סוג כזה של מוזיקה.
Nicoteen - לדאות מעל גיטרות ומלודיות הסינתיסייזרים
כל מי שקרא את הבלוג שלי יודע שאני סוג של פריקית של כל מה שקשור בסינטיסייזרים ישנים ולכן כשהבחנתי שגם הם החליטו להשתתף בקאמבק הגדול של הסאונד מהסוג הזה היה צפוי שאתמלא כולי באושר. נדמה כי קיימת מגמה מבורכת בין להקות בזמן האחרון, ביניהן גם החבר'ה האלה, ואפילו קצת בבלאק, ללכת על סאונד שמזכיר מקלדות ושלל כלי נגינה אלקטרוניים מהימים הטובים של הרוק הפסיכדלי. למיטב זכרוני אפילו היה להם סינטיסייזר שנראה ונשמע כמו המוג המפורסם.
גם קולה של הסולנית התאים לאווירת הרטרו שבמוזיקה של ניקוטין. הקול שלה היה מאוד דרמטי, והזכיר לי במעט את קולה של גרייס סליק, סולנית ג'פרסון איירפליין באופן בו דאה הרחק מעל הגיטרות נוטפות הסטונר ומלודיות הסינתיסייזרים. אמצא לי את ההזדמנות להקשיב לאלבום האחרון שלהם מתישהו, מאחר והופעתם באותו הערב הצליחה לעורר בי עניין.
Mortuus Umbra
זהו הרכב נוסף שקיים כבר זמן מה, ובדומה להר, כבר שיחרר את EP הבכורה שלו. אין לי מילה אחת רעה להגיד על ההופעה שהם נתנו באותו הערב. החומר היה משובח בלשון ההמעטה, התזמון והתיאום בין חברי הלהקה היה יוצא מן הכלל. אך יחד עם זאת, הם הצליחו לשמור על האווירה הייחודית לז'אנר מבלי לתת לדיוק הטכני לגנוב להם את הנשמה מהמוזיקה.
לכבוד הופעתם באותו הערב, הוצבו ב-2 צדי הבמה זוג דגלים ועליהם עיטורים הדומים לאלו שעל EP הבכורה Catechism. אני אוהבת את זה כשלהקות לוקחות רגע כדי לחשוב על החלק החזותי בהופעתם. לא פעם אמרתי שהבלאק מטאל לא שלם ללא האסתטיקה החזותית המלווה את המוזיקה. בנוסף לכך, התאורה על הבמה ובמועדון הייתה, למרבה שמחתי מאוד עמומה. תאורה חזקה מדי בהופעות מסוג זה לרוב גוזלת מהקסם ולכן זה היה צעד טוב מצד הלהקות והמועדון.
החבר'ה ללא ספק מפגינים הבנה טובה של הז'אנר וכן גישה ייחודית לאומנות הקרה והאפלה ושמה בלאק מטאל. ניכר כי מקורות ההשראה שלהם רבים ומגוונים. יש בהם את האווירה הטקסית וחמורת הסבר של Acherontas, את קיר הסאונד הכבד של Aosoth, ועוד מגוון מקורות השראה אפלים המעורבים ביניהם היטב עד כדי שמוחי לא מצליח להבחין ולמנות את המרכיבים, ומילותיי אינן מספיקות בכדי לתאר. המוזיקה שלהם כל כך מגוונת ומלאת פרטים כעין גווניה הרבים של האפלה. אני לא יכולה לעמוד בפני הריפים הקרים, התיפוף החודר כעין מכונות הירייה, ויכולתם לשמור על אווירה אינטנסיבית גם כשהטמפו קצת יורד.
ההופעה שלהם השאירה אותי עם טעם של עוד בפה. אין לי מושג מה תכניותיהם לעתיד, אבל זה לבטח יהיה נפלא אם ישחררו אלבום מלא מתישהו. אני אהיה הראשונה להשיג לעצמי עותק ולתת לו האזנה טובה.
כשההופעה קרבה לקיצה כבר הספקתי להתמלא כולי בתחושת שובע ובגאווה על קיומה של תרבות גבוהה כעין זו במרחק כמה שעות נסיעה מביתי. הייתי מזמינה אותם בחום להופיע בפעם הבאה בחיפה. אז באמת אזכה בהזדמנות לצפות בהופעת בלאק מטאל מדהימה ממש ליד הבית.
Mortuus Umbra - מוזיקה מגוונת כעין גווניה הרבים של האפלה
הר
מוקדם יותר באותו הערב כשנכנסתי למועדון, יכולתי עוד לשמוע את חברי להקת הר בעיצומן של הכנות אחרונות לקראת ההופעה, אבל לא התכוננתי להפתעה הנעימה שחיכתה לי שם למטה. מאחורי הבאס באותו הערב ניצב לא אחר מראטימוס, האיש והאגדה שלראשונה התפרסם כחבר בלהקת ברתולומאוס נייט, אך עד מהרה הפיץ את אומנותו האפלה דרך מגוון פרויקטים, ביניהם Mucus Scrotum ו-Geist. דיברנו קצת על עניינים אישיים, ונראה שהבנאדם נאחז בתשוקתו למוזיקה כנגד כל הסיכויים והנסיבות שכמעט וגרמו לו לנטוש את הכול, ועל כך מגיע לו צל"ש אמתי. תודה שעזרת לי להיזכר בכך שאני לא האדם האחרון ביקום שמוכן להקריב הרבה לטובת המוזיקה שאנחנו כל כך אוהבים.
הייתה לי גם הזדמנות לשמוע שהלהקה מתכננת EP נוסף אשר, אם הכול ילך כמתוכנן, כנראה שישוחרר בחודש הבא, ולאחריו כנראה שמתוכנן איזה טור באירופה. מה שכן, יש הרבה מה לצפות מהחבר'ה האלה.
ובחזרה אל הבמה. לקח לי זמן להיכנס ממש להופעה מאחר והסגנון שלהם שואב הרבה יותר מהחלק הבהמי, המושפע רבות מהדת' בספקטרום הרחב של הבלאק מטאל, מה שאומר סגנון לגמרי שונה של תיפוף וריפים. דבר נוסף אשר נבדל בינם לבין הלהקה שקדמה להם הוא מבנה השירים. הר באו לעברנו במתקפות בלאק קצרות ופרימיטיביות. האווירה שהשירים השרו הייתה רוויה בטקסיות, ובתחושת מעמקים מהדהדת וכמעט כאוטית. ההופעה החיה העלתה בי אסוציאציות לטקסי מערות חולניים משחר ימי האנושות.
Har - המזיקה שואבת הרבה יותר מהחלק הבהמי של הבלאק מטאל
ידיד שהגיע עמי להופעה הבחין בדמיון מוזיקלי ללהקות כמו Beherit ו-Archgoat. לי זה הזכיר את VON, חבורת הבלאק הפרימיטיבי מארה"ב, או את הרגעים היותר אגרסיביים בהוצאות הראשונות של Samael.
למרות השוני הבולט בין הסגנונות של שתי הלהקות, הבחנתי שלשתי הלהקות היה את אותו המתופף. וזה היה ממש לטובה, מאחר והאדם ניחן ביכולות גבוהות בשני הסגנונות שנוגנו באותו הערב.
אף על פי כן, הייתה לי הרגשה שהם לא ישבו כל כך טוב באותו הערב כמו בהקלטה או בהופעה שהם עשו ביחד עם Blackdeath. דעתי הצנועה הייתה שהתזמון והתיאום ביניהם הפעם לא היה מושלם. אבל גם אם כל עניין התזמון היה רק נדמה לי, משהו גרם לי להרגיש שהם לא היו לגמרי מרוכזים. אולי זה רק בגלל שהייתי בעצמי עייפה וקצת לא מרוכזת לאחר הנסיעה הארוכה והיום הקשה שעבר עלי, אולי זה רק בגלל שהם עלו מיד לאחר מורטוס אומברה, כי עוד לא נתקלתי בהרכב מקומי בז'אנר שמצליח להתעלות על הדיוק של המורטוס.
אחד הדברים הבולטים שהפריעו לי בהופעה של הר הייתה שהדיקציה של הסולן לא הייתה מדהימה כמו בהקלטה. זה גרם לשירה להישמע קצת מרוחה, כמו סוג של חרחור מתמשך. זה היה ממש חבל בגלל שהיו כמה ניואנסים שהבחנתי בהם בהקלטה אך אבדו בזמן ההופעה החיה. ואם כבר מדברים על ההקלטה, ממש שמחתי על החלטתי לרכוש את ה-EP שלהם, כי הוא ממש טוב. בנוסף, הוא הגיע עם פוסטר מגניב בשביל פינת העבודה שלי. אני תמיד שמחה לתמוך בבלאק מטאל מקומי – במיוחד כשמדובר בחומר איכותי כמו זה שב-EP הבכורה של הר.
דבר נוסף שקצת הצטערתי לגביו בהופעה של הר באותו הערב היה אורך ההופעה. הייתה לי הרגשה שההופעה נגמרה בדיוק כשהתחלתי לקלוט את הסגנון המיוחד שלהם. אבל זאת לא סיבה לדאגה, מאחר זהו רק עניין של זמן עד שייצברו מספיק חומרים להופעה באורך מלא.
אז בסך הכול הלילה היה שווה את הנסיעה הארוכה. כרגיל, חזרתי הביתה שבעת רצון ובראש שקט על כך שהמחתרת המקומית עודנה חיה. כל זאת הודות לאנשים הטובים שבאים ותומכים וממשיכים את המסורת ולכן אסיים להיום בבקשה שתמשיכו כך. שמרו את להבת השחור בוערת.
*
נעה ארצי