דם בשביל זה

רְשִׁימ֥וֹת־תֹּ֖הוּ | Zatokrev - Silk Spiders Underwater | ביקורת אלבום

מאת: אנטון דור

7-1-2016

סקירת אלבום השנה של 2015 בסלאדג' – דום ופוסט הארדקור

את Zatokrev ראיתי ושמעתי לראשונה בשעות הקטנות של הלילה בבמה קטנה בפסטיבל גדול בדרום גרמניה. אחת הדרכים המשמעותיות ביותר לגלות מוזיקה חדשה היא לשמוע אותה בהופעה חיה. כך, כשהיא לא מוכרת, היא מרגישה חיה עוד יותר. הפסטיבל היה גדול וכך גם העייפות בסוף יום ההופעות אבל הסקרנות גברה והשתלמה. אמרתי לעצמי שאתן להם 30 שניות להרשים אותי. הם לא היו צריכים יותר מהאקורד הראשון. הקהל המועט והגשם לא הרתיעו. ההופעה הייתה מעולה וכשחזרתי הביתה גיליתי שבהקלטה הם נשמעים בדיוק כמו בהופעה. גיליתי שהלהקה ותיקה בסגנון שאני חוקר כבר הרבה זמן והופתעתי שלא שמעתי עליהם. האזנתי לאלבום, שבאותה תקופה היה האחרון שהם הוציאו : The Bat, the Wheel and a Long Road to Nowhere. אני חושב שהאלבום הזה הכין אותי ואולי גם אותם ליצירה שחיכיתי לה הכי הרבה ב 2015 ולשם שינוי לא אכזבה (זה קרה הרבה בשנה הזו).

המוזיקה משלבת סלאדג' – דום – פוסט הארדקור. אפשר להגיד שהם נשמעים דומה מאוד ל Cult of Luna, ממובילי הז'אנר. Cult of Luna התפרקו וזאטו קרב (בצ'כית: דם בשביל זה) הוציאו אלבום שבעיני לא נופל מכ"א מהאלבומים שלהם. הסאונד דומה ומגוון באותה המידה. יש שילוב של סאמפלים, נוייז, סינת', אפקטי גיטרה, שירה נקייה לצד גראול שמיוחד לפוסט הארדקור. לשירים אין מבנה והמוזיקה היא פרוגרסיבית – רעיונית.

"עכבישי משי מתחת למים" נפתח בריף מונוטוני עם שירת מקהלה\שבט שמלווה את אותו הרעיון המוזיקלי. כל זה מעצים את התפקידים המובילים של הגיטרות שלבסוף משלבות עם שירה נשית. ניתן להרגיש שהשיר הראשון הוא פתיח למשהו גדול שהולך לבוא. המאפיין החזק של האופי של האלבום והלהקה הוא הריפים סלאדג'יים – כבדים וסוחפים ושירת גראול גבוהה שמאפיינת פוסט סלאדג' – יותר צעקה מאשר גראול. ישנה גם שירה נקייה שהיא חצי דיבור וחצי שירה שבטית, מה שתורם ליצירת האווירה הייחודית. לתופים באלבום יש לעיתים אופי שבטי ומונוטוני – מה שאני אוהב. זה תורם לבניית המתח במוזיקה ולשחרור שלו בקבלת הריף עם הצעקות המתבקשות.

מה שהכי אהבתי באלבום ומה שעשה אותו לאחד האהובים עליי ב 2015 זה הסאונד. הוא מאוד נקי ונותן לגיטרה המובילה ולתחושת האטמוספריות של המוזיקה להתבלט בצורה יוצאת דופן. זה משהוא שאני בדרך כלל לא אוהב באלבומי סלאדג', אני אוהב לשמוע את הלכלוך אבל באלבום הזה זה פשוט התאים. וכמובן, כמו כל אלבום מעולה, הוא פשוט בא בזמן הנכון והוא מרגיש נכון.

השיר האהוב עליי הוא "לבנה בשמיים". מה שניכר בשיר הזה הוא רעיון הסבל שהוא מעביר. הן בשירה נקייה וגיטרה נקייה, בצעקות ודיסטורשן ולבסוף כינור וגיטרה אקוסטית. הכל על אותו רעיון מוזיקלי שמקבל גוונים שונים. אחד הדברים האהובים עליי בסלאדג' זה לשמוע את הסבל במוזיקה. וכאן הוא ברור.

הציון שלי: 5/5.