אנסנזורד, אנקאט

רְשִׁימ֥וֹת־תֹּ֖הוּ | ראיון עם Strangeways

מאת: יוסף בן עוז

15-1-17

Uncensored, Uncut

בראשית נובמבר, בתום כמה סבבי האזנה ועיכול של היצירה המפתיעה והמיוחדת הזו – Rotting Under the La La Bombs, פגשתי את יוסי דרמון ואבי כספי: שני היוצרים (האנונימים לחלוטין עבורי עד בערך שבוע לפני המפגש הזה) העומדים מאחורי מה שהלך ונשמע לי כמו אחד האלבומים היותר מסקרנים שיצאו מישראל, בלי להגזים.

את הראיון קיימנו בלי גינוני טקס מיוחדים, על עוגה, קפה וסלט בבית קפה ירושלמי בלילה קריר על שולחן בחוץ עם רעש של אוטובוסים ומלל סועדים. אני זוכר שהגעתי לראיון מבסוט למדי, שכן הקילומטראז' שהספקתי כבר לגמוע מהאלבום הזה הותיר בי סקרנות נערית. זו עבודה מלאה ריפרורים (למי שטרם קרא – הנה ההתייחסות המלאה שלי פה בסקירה של האלבום) כולל לקטעים עבריים הן בשירה והן בסימפולים, וגם – מה שהכי מצא חן בעיני – האלבום עשיר במיוחד בניואנסים מפתיעים ולא סטנדרטיים בעליל שאתה צריך לעבוד קצת כדי לאתר אותם. ובכלל: עבודה מעיזה במיוחד. אז היו לי בכיס כ-10 שאלות מוכנות והראש היה מסודר. הרגשתי על הסוס. היוצרים נראו לי מסקרנים, האלבום פצצה, מה יכול אחד שכמוני לבקש יותר מזה?

אלא שהתברר לי שנכונו לי הפתעות.

"הפתעות" הפך לשם המשחק בכל מה שקשור לאלבום הפנדוראי הזה, שהקצף הלבן של הסקרנות שהוא מצליח לעורר למי שמקשיב לו יפה, הוא רק קצות הגלים. מתחת לגלים שוכנים זרמי מעמקים שלא הכרתי. הראיון חשף בפני היסטוריה ואמירות נוקבות לא מעטות: תחשות עזות כלפי הסצינה בישראל וכלפי הדלילות והבינוניות של חלק לא מבוטל של הסצינה בארץ לדעת היוצרים; גיליתי גם הפתעות בצד המוזיקלי: החל מהפוריות והיצירתיות החריגה של ההרכב וכלה בשיטת העבודה מהייחודיות שידעתי.

אבל בעיקר התרשמתי שיש כאן שתי נפשות מהמקוריות והמעניינות ששוחחתי עימן ב"סצינה" המקומית וגם יצאתי עם פליאה לא פתורה בלב על הפער המטריד הזה בין היכולות והאיכויות של הרכב כזה לבין ההד שנוצר לעבודה הזו. או שמא מוטב אם נאמר: העדר ההד והעדר התפוצה של העבודה הזו. מפליא? לא יודע. בעיקר מרתיח.

נסעתי הביתה בסוף השיחה, והרבה התרוצץ לי בלב. את הסקירה שכבר כתבתי לאלבום ההוא, עוד בטרם ראיינתי את היוצרים, הותרתי כמות שהיא אחרי התלבטות קלה. נדמה היה לי שהיא כיסתה את כל ההיבט המוזיקלי והחווייתי והיה לי חשוב לבוא נקי שם. לאחר מחשבה החלטתי שאת הראיון אני מעלה כמו שהוא, כאן, במלואו. כדי לתת מבט אחר על מוזיקה ועל יצירה, ועל מקוריות ועל הפער הזה בין המסחרי לבין הפחות מסחרי. לא כפצצת סירחון, אלא יותר כחומר למחשבה.

אהה וטיפ אחרון והמלצה: הראיון פה גדוש מידע ויש מלא קישורים בתוך הטקסט עצמו, אז תשימו לב.

אז הנה הראיון שלנו: "אנקאט, אנסנזורד."

*

הימים הראשונים

יוסף בן עוז: אז איך למעשה הכרתם? אני מבין שאתם הרכב שפעיל מ-2013 אבל אישית לא שמעתי עליכם מעולם; זה EP יחיד, אין כלום עוד. אין דמו ושום דבר.

יוסי דרמון: איך הכרנו? דרך הסצינה של ירושלים סוף שנות ה-90 תחילת ה-2000. התגבש פה אז מן גרעין מלוכד כזה של חבר'ה קצת יותר בוגרים כשאני הייתי קצת יותר צעיר. פה במסיבות [מטאל] בירושלים הכרנו לראשונה האחד את השני.

צריך להבין שבירושלים היו כמה גלים של מטאל: חלוצי הגל הראשון היו Leviticus[1] שהיו בערך הראשונים בעיר. "בדור" שאחריהם הגיעו Melechesh שהיוו למעשה כבר את הגל השני של המטאל בירושלים. בתקופה הזו בערך יצא האוסף הירושלמי demons of Jerusalem שם השתתפה גם הלהקה הראשונה שלי. אני זוכר שהשיחה הראשונה שלנו באמת הייתה בימי הדמו של Bartholomeous Night. הקשר שלנו התחזק ממש בשנת 2000, אבל עוד נחזור לזה בהמשך. בימים ההם תקלטתי במועדון האנדרגראונד בירושלים כשלכל תקלוט שלי הייתי מכין אוסף פיראטי ומחלק. באחת הפעמים אבי נכח בערב תקלוט שלי וניגש לשוחח איתי בעקבות שיר ששמתי:Ion Storm מהאלבום 666 international ומהאוסף של Moofog 2000[2] פשוט כי חשב שזה שיר מעניין, ומשם התחילה השיחה ביננו להתפתח. וזהו. לא, אבי?

אבי כספי: שם בעצם גילינו שאנחנו יכולים לדבר על דברים עמוקים. פתאום קלטת שיש פה מישהו שנוגע בדברים שאף אחד אחר לא נוגע בהם ונראה לי שגם יוסי קלט שאני מאוד מתרגש מדברים שלשאר האנשים פשוט עברו ליד האוזן. גילינו שהיה שם איזה מן טירוף מוזיקלי ששנינו שותפים אליו.

יוסי דרמון: זה הרבה יותר ממכנה משותף זה היה סוג של הבנה עמוקה שיש בינינו מן כזה טירוף בצורה בה אנחנו רואים את הדברים.

אבי כספי: פשוט הבננו שאנחנו גם רואים את אותם דברים. כאילו החיפוש האינדיבידואלי שלנו התעצם ביחד וזה  עבר סוג של כיול. בימים ההם ניגנתי תקופה ב-Arallu: אני, מוטי ובן פישר. מכיוון שהיינו רק שלושה חשבנו להוסיך עוד גיטריסט ואחרי שניסינו כמה גיטריסטים, יוסי הצטרף.

סוג אחר של חושך: חיבורים מפתיעים

יוסף בן עוז: זה מעניין כי Arallu מאוד שונים ממה שאתם עושים או עשיתם.

אבי כספי: יצא לי לכתוב כמה ריפים ל-Arallu אבל החיבור שלי אליהם היה יותר לאנרגיה, פחות החיבור היצירתי.

יוסי דרמון: אתה היית פעם בהופעות של Arallu מההתחלה?

יוסף בן עוז: לא. אני מודה שאני ל-Arallu פחות התחברתי כמעט מ-day one.

יוסי דרמון: תראה, מבחינה מוזיקלית לא אני ולא אבי מסתכלים על Arallu כעל משהו שחשוב לנו אלא יותר כעל אנרגיה. אבל ההופעות של Arallu... שמע: פעם הייתה הופעה שלהם פה במועדון הפרגוד שזכורה לי 1:1... זה היה גיהינום עלי אדמות. גיהינום. פשוט הכי מטאל שחוויתי בחיים. מוטי היה עולה עם כדים עם דם... הייתה אנרגיה.

אבי כספי: אנשים היו עולים לבמה לוקחים את הכד מתחילים להעביר אותו אחד לשני, היה מטורף פשוט.

יוסי דרמון: צריך להבין שמאוד מהר בתוך כל המערכת שלי ושל אבי מטאל הפך להיות הדבר השולי. אני חושב ששנינו הרגשנו גם נוח לצאת מהארון המוזיקלי כי מטאליסטים, במיוחד בתקופה ההיא, אם אתה לא שומע רק מטאל זה מביך. אתה לא מספר לאחר מה אתה עוד שומע בעוד שלנו היה מאוד נוח לבוא ולחלוק את הדברים. זה מה שמאוד קירב ביננו. אם לא היינו יוצאים מהארון מוזקלית לגמרי האחד עם השני אז לא הייתה יוצאת מזה בסוף מוזיקה.

יוסף בן עוז: מעניין. אני חוזר רגע לאלבום: האלבום שלכם הוא באוריינטציה מאוד ישראלית. הכל נוגע בקיום פה ואני תמה: מה התחולל לכם בלב כשיצרתם את זה? האם יש אמירה פה ואם כן מה היא? אני מודע לזה שלא כולם אוהבים לדבר על משמעות.

יוסי דרמון: תראה את האלבום הזה לקח המון שנים לעשות. הוא התחיל במקום שאני הייתי פוליטית ימין קיצוני כמעט לחלוטין, אבל לאו דווקא מדינית. כלומר דיברתי יותר על הארץ והאדמה. כדוגמה – קצת לפני Strangeways שיר שלי מהרכב שנקראsatanic metal fucking hell [3] נכלל באוסף from the gates of Jerusalem to the gates of hell: suicide by sea shore, שם דובר על התאגדות יהודית לעשות פיגועים בחופי עזה.

יוסף בן עוז: אז... אקזיסטנציאליזם? בעצם?

יוסי דרמון: כן.

יוסף בן עוז: מזכיר בקצת את שבתאי בן דב. הקמת הממלכה הישראלית[4] וכו'.

יוסי דרמון: כן אבל יותר בקטע שנמאס לי מהמציאות. תוסיף לזה את הפֵטִיש שלי ללהקות צבאיות והכל מתתחבר. אני חושב שאם לא הייתי אוהב את המוזיקה הזאת לא הייתי מתחבר בכלל לבלאק מטאל בהמשך.

יוסף בן עוז: וואללה. זה אתה צריך להסביר לי.

יוסי דרמון: מוזיקה ארץ ישראלית ישנה מבוססת על שירי עם רוסיים ואירופאיים ובלאק מטאל היא מוזיקה אירוצנטרית מאוד.

יוסף בן עוז: בהקשר נורדי-נשיונאליסטי?

יוסי דרמון: אולי לא נורדי אבל אירופאי כן וכהקשר הגיוני. אתה גדל במדינה שמלמדים אותך למשל את השיר של גבעת התחמושת כשבעצם אין שום דבר שונה בין הטקסטים האלו לטקסטים הכי חולניים של קניבל קורפס. פחות בהיבט ה-gore אלא יותר טקסטואלית. העין שלי רואה באותה צורה בנאדם שמזיז גופות וחיילים שמזיזים את מי שנפל בשביל לעבור.

יוסף בן עוז: כל התרבות שלנו מלאה בתכנים שהם לחלוטין בלאק מטאל. קח בגיא ההריגה כדוגמה.

אבי כספי: קניבל קורפס למשל עושים סוג של פנטזיה אז התיאורים הפואטיים הם גם הרבה יותר קיצוניים; אבל הרעיון עצמו אצלנו הוא הרבה פחות תיאורטי כי אצלנו זו חוויית החיים. אתה חי את הסיפורים האלה ורואה חיילים מתעופפים באוויר וחלקי גופות ואנשים שרצים בתעלות. כלומר אתה לא צריך את התיאור הזה, זה כבר מושרש בך.

יוסף בן עוז: כל מי שלומד תנ"ך יודע את זה. למשל כשישראל לכדו את אדוניבזק המלך וכרתו בהונות רגליו[5].

אבי כספי: בדיוק. אתה רק צריך איזו רמיזה קטנה על התנועה שם, על הרגע הזה.

ימי האוספים

יוסי דרמון: מאז שאבי התגייס פיתחנו מנהג של "לעשות לנו ערב": היינו קונים כמה בקבוקי וודקה ורדבולים וכל אחד היה מכין אוסף לערב והיינו שותים ומקשיבים, לא מדברים.

האוספים היו בנויים מ-Darkthrone, חווה אלברשטיין, ניק קייב, קייט בוש, Emperor, Morbid Angel, דני רובס – הכל באותו אוסף. כמובן שאם שמתי חווה אלברשטיין אחרי Darkthrone זה אמור להיות בהקשר הגיוני. עם הזמן לא היה צריך להסביר האחד לשני את ההקשר, זה היה מתחבר אוטומטית. למדנו פתאום ש-Darkthrone ו- 'לילה ראשון בלי אמא' מתחבר. משהו קורה. אפילו קטעים קלאסיים שילבנו בזכות אבי.

יוסף בן עוז: קלאסי – מה למשל?

אבי כספי: בוא נגיד שהחיבור הטריוויאלי בין המטאל לקלאסית זה למשל פולחן האביב שזה אגרסיבי ומדבר על קורבן אדם.

יוסף בן עוז: או וואגנר... אגב גם בארוק. אני למשל הגעתי לשם מ-Summoning.

אבי כספי: גם. אבל אני חיפשתי את האמצעים ה'לא כשרים' לגעת במטאל למשל Chopin[6], או רגעים אמורפיים של Bartók [7], שהוא קצת כמו MESHUGGAH. מבחינתי זה היה לנסות להגיע "דרך" כלומר לפנות אל ההיסטוריה היצירתית ולחבר. אחרי מספיק אוספים נוצרה ביננו שפה שיצרנו [איתה] הקשרים מאוד רחוקים בין השירים ברמה של Darkthrone - ז'אק ברל - ציז'בטרון - פראנק סינטרה. העברנו רעיונות שצריך מסה כדי לחברם.

יוסף בן עוז: נשמעת לי כמו תקופה של בנייה עצמית. חיבור מאוד מעניין.

יוסי דרמון (ואבי כספי): בדיעבד, אלו היו החזרות שלנו למעשה עוד לפני שהייתה להקה.

אבי כספי: במשך שלוש שנים לא הוצאנו כלום. רק אח"כ התחלנו לנגן ביחד.

יוסף בן עוז: זה מאוד נשמע לי כמו האלבום הזה. כל הקטעי חיבור של הנויז והפסנתר והרגוע והקטעים בעברית והעיבוד הזה של שלכת. הכל.

חיקויים של "טרו" וריפים בדיבור

אבי כספי: זה לא בא רק מהסטייט אוף מיינד (הימני) הזה אלא גם מההבנה של מה שקורה בארץ עם סצינת המטאל. הסתכלת על המטאל בארץ וראית להקות כמו Winterhorde. עכשיו, כאילו: איזה Winter?! WTF?!

יוסי דרמון: פאקין נובמבר ויש שרב! כאילו... מה?!

אבי כספי: הם חיברו את עצמם לפנטזיה האירופאית ובאופן כזה שיחזרו אותה.

יוסף בן עוז: אתה מדבר על חיקוי נפלא, מדויק ומדהים רק של משהו שהוא לא פה?

אבי כספי: פוליטי או לא פוליטי הבנו שכמו שהנורווגים הושפעו מהשלגים והיערות ויצרו מתוך זה יצירה אותנטית ושיש בה את האנרגיה הזו אז ככה בדיוק אם אתה לא מאמין לעצמך אז האנרגיה הזאת היא סרק. והבננו שהמציאות שלנו היא המשאב שלנו. גם בגלל שהכל כל כך מלא בהסחות דעת וחיקויים. מהכותרות בעיתון והמדיה והכל. במקום שנייה לצאת מזה ולפנטז על דברים מטורפים.

יוסי דרמון: עכשיו שאני חושב על זה אחורה יש כל כך הרבה באלבום הזה, אתה יודע אברהם?

אבי כספי: כן, עכשיו אנחנו פתאום קולטים בדיעבד.

יוסי דרמון: מאוחר יותר אני הלכתי ללמוד אומנות ועסקתי בצילום ועריכת וידאו. והלימודים השפיעו.

יוסף בן עוז: ואתה אבי למדת ניצוח, נכון?

יוסי דרמון: אבי למד אומנות בתיכון והיום הוא מנצח. היו לנו שיחות על למשל איך לפרש תמונה פוסטמודרנית ע"י מוזיקה קלאסית.

אבי כספי: איך למשל אתה לוקח מראה, מנפץ אותה ומנסה להלחין את השברים שלה?

יוסף בן עוז: תסביר לי את זה בבקשה, איך זה בדיוק עובד? זה גם נראה לי מרפרר יפה לז'אק ברל בעצמו כתב שהשיר הוא עבורו כמו צבעים. מה זה בעצם אומר 'לנגן צבעים'?

אבי כספי: זה מאוד קשה כי הדבר הראשון שאתה עושה כדי "לנגן" מראה מנופצת זה לקחת שברי קו ועושה מזה תרגום ראשוני של הליין; אבל הרעיון הוא לרדת מתחת לדבר הזה ולנסות לתאר את זה ולאו דווקא לתאר את ההרגשה של זה.

יוסף בן עוז: אני חושב ששומעים את זה. למשל השיר השני blood red art, הוא כאילו נפתח "רגיל" ואז נכנס לתוך רעש אולפן. יש משהו בשבירה שהוא אחר למשל השילוב של היס התקליטים.

יוסי דרמון: זה החיבור בין האנלוגי והדיגיטלי.

יוסף בן עוז: בעיני האלבום הזה לא מאכיל את המאזין בכפית. שזה פנטסטי. גורם למאזין להתאמץ.

יוסי דרמון: כבר בשלב הכתיבה הרבה פעמים מה שאהבנו זה שאנחנו לא מתחשבים בקהל. רוב החומר הישראלי זה חיקויים של חיקויים כי לכולם איכפת מהקהל.

אבי כספי: היית רואה בלאקרים מקומיים הולכים עם [שרשרת] אנטי קרייסט. אם אתה כבר הולך על שטניזם אז יש לך את היהדות, יש לך את הקבלה, יש לך את הדלק האמיתי ואתה הולך לי עם אנטי קרייסט ולשיר לי על החורף?

יוסף בן עוז: בעיני כל הסיפור השטיניסטי הוא בנאלי ואני חושב שהראשון שהבין את זה ועשה עם זה משהו היה Burzum. הוא קלט שזה המשחק של ה-Dogma הנוצרית וברח לניהיליזם טהור.

יוסי דרמון: גם אנו באים מניהיליזם זה בטוח. בעיני הציבור מטומטם, נקודה. ואתה יכול לצטט אותי גם. מי שעושה מוזיקה לקהל אז הוא לא עושה מוזיקה לפי דעתי גם אם זה מצויין.

אבי כספי: יחד עם זאת אני חושב שהשחיקה של הקונפורמה נחוצה בשביל אותם יחידי סגולה שייפרצו. צריך שיהיה העדר של המלחינים שיעתיקו את Chopin כדי שמישהו יפסיק את זה ויעשה משהו אחר.

יוסף בן עוז: כן, זה המנגנון: מישהו יחיד ששם דגל ואז כולם מחקים אותו ואז נמאס וחוזר חלילה. קצת כמו הדיאלקטיקה של הגל.

יוסי דרמון: בהקשר הזה גם לנו היו פחדים. למשל להכניס קטעים שעוברים בקאט, כלומר לא עוברים לריף הבא אלא חותכים אליו. אבל התגברנו עליהם. ובארץ זה נורא מפחיד.

יוסף בן עוז: מה זה מפחיד? זה פשוט אומר שאתה לא תתפרנס מזה.

יוסי דרמון: שמע האלבום הזה יצא לפני הרבה זמן! לאנשים קשה לאכול את זה.

יוסף בן עוז: למרות שיש מלא אנשים שמתחברים לזה לגמרי. כל מי שאני מדבר איתו כמעט אומר לי: 'בונה ואו! זה אחד הדברים הכי טובים שעשו פה'.

אבי כספי: זה אלבום שמגיע ליוצרים ולוותיקים אבל לא מצליח להגיע לקהל הגדול. גם מיטיבי הלכת של היום לא מצליחים כי אנשים היום לא עוברים את התהליך שאנחנו עברנו כדי להגיע לתוצאה הזאת.

להיות אנטי-אינסטנט

יוסי דרמון: כי היום הכל אינסטנט, הכל מהיר. אז אם זה לא מיידי זה לא מדבר אליך.

יוסף בן עוז: אתכם צריך לשמוע עם ה-sleeve ביד לדעתי. כמו פעם, לפני האינטרנט.

יוסף בן עוז: אני גם ראיתי את המניפסט. לפרק את ה"אמת" וה"נכון"?

יוסי דרמון: ה"טרו" הוא ה"אמת" של הסצינה. זה תמיד נורא הצחיק אותי שאבי ואני יכולים לשים Beherit הראשון ולהיות באיזה מקום פסיכוטי ואז אנשים ישמעו את האלבום ויגידו שאנחנו היפסטרים. כאילו מה זה טרו? זה שאתם הולכים עם חולצה של Behexen זה טרו? פעם בערב תיקלוט שלי בא מישהו עם חולצה כזאת של Darkthrone – Transilvanian Hunger... אמרתי לעצמי: כבוד – ניתן לו! שמתי. באמצע השיר הוא עולה אלי: "אחי, אתה יכול לשים Darkthrone?" מה זה טרו? מי אתם? האלבום הזה הוא ככה לסצינה (מחווה עם היד סימן של ז*ן). גם התמונות הם ככה: מצולמות הכי לא אפל באיזה פאב עם תמונות של מדונה ברקע. מי אתם שתגידו לנו טרו לא טרו? אנחנו עבדנו בשביל להגיע לפה. (אומר לאבי:) יצאתי מה זה מתנשא אתה זוכר אמרתי לך, שאני אצא מתנשא?

פצצות ה-לה-לה

יוסף בן עוז: אז מה זה La La Bombs?

יוסי דרמון: Rotting Under the La La Bombs זה שם של האוסף הראשון.

יוסף בן עוז: ואני לקחתי את עצמי לכיוונים של – לה לה זה כאילו השירה הסטנדרטית-בנאלית ואנחנו פה בשביל לפוצץ את זה... אבל אולי הלכתי כאילו קצת רחוק מידי...

יוסי דרמון: זה בסדר דווקא הלכת די קרוב: RUTLLB זה אכן על פה. אם זה בישראל וכל החרא שעוברים פה; ואם זה אומנותי של כל הלה לה והחרטא והזבל.

אבי כספי: וגם לה לה לנד זה כתמימות עיוורת ומצב תודעתי מאוד נמוך.

יוסף בן עוז: אגב, אי אפשר היה שלא להתלהב מהשורה של Emperor שכתבתם ב"שיר לזכור": "For once I wish to see the entity behind the voice[8]". האמנם טוב היה לראות את הישות מאחורי הקול? מאחורי המשמעות? מה זה בשבילכם The Entity behind the voice?

אבי כספי: ווייס זה הקול. עם השנים הולך ומתבהר לי שתמיד יש אצלי איזה שהוא משהו. כמו מן ישות פנימית או higher self שמנסה להנכיח את עצמו דרכי ואיננו מתפשר. אם לא ייצא הכי גאה בעצמו, אז הוא פשוט לא ייצא.

יוסף בן עוז: מאוד תובעני: או הכל או כלום.

אבי כספי: כן, בדיוק. ואניט תמיד חש ש... I wish to see the entity. אם אני אצליח לראות את זה אז זה אומר ש... עשיתי את זה. זה מי שאני. עצם ההיכרות עם זה ולראות אותו בערוץ פתוח ולא בפלירטים מאפשר לך להרגיש את זה. כלומר היינו מבינים במקום לתאר בסתמיות.

יוסף בן עוז: היינו מבינים הכל? במקום לתאר את המלפפון היינו דופקים בו ביס ומבינים מה זה.

אבי כספי: נכון, בדיוק.

יוסף בן עוז: כשקראתי את הטקסט הייתה לי תחושה שהדברים הנאמרים לא מובנים לי בכלל. כאילו חתום, 'רק תדעו שיש לי משהו לזעוק'.

אבי כספי: נכון. זה כמו מישהו או משהו מכתיב לך את האינפורמציה אבל אתה לא מבין מה הוא מוציא לך. יש כמו ניתוק הזה או החוסר הזה זה הדיאלוג. יכול להיות... אולי זה הסוד.

יוסי דרמון: אגב הטקסט הזה הוא נורא אנחנו והוא מאוד כאוב. אחד הטקסטים היותר קשים שכתבתי. כמו זעקה שחושפת אותך, שאנשים ייראו אותך ערום והרבה מהכעס הזה על פוזת הטרו.

אבי כספי: אתה יודע בסוף הדברים הולכים לשם. אנחנו עוד הולכים עד הכלא הזה (ה-Strangeways[9]) דרך כל זה: דרך הקליפ, דרך השם דרך, הכל. פיתחו את הכלובים ונעלו אותנו בפנים.

יוסף בן עוז: האלבום גדוש בכל מיני סימפולים. והאמת היא שזה עורר בי קצת עצב. כי בזמן האחרון אני פוגש הרבה עבודות באזור האקספרינמטלי. ואז אני שואל את עצמי אבל פעם היה לנו אולדסקול שנגע בפשטות (שירים כמו Killers, For Whom the Bell Tolls ועוד הרבה) בלי אובר פלפול ואולטרה טכניקה מרהיבה, ואני שואל את עצמי אם יהיה עוד פעם דבר כזה? האם זה יחזור? לפעמים נראה לי שזה כבר לא ניתן להיעשות. אני משתף אתכם בתחושות שלי בעצם.

אבי כספי: אולי לא במטאל. זה [קורה] הרבה מאוד לדעתי זה באסכולת טכנו היום. הטכנו היותר מחתרתי. זו קבוצה הרבה יותר מעודנת והרבה יותר מופשטת וקשה יותר להכיל עליה דעות קדומות בנוסח 'אהה זה האלה עם השיער הארוך' וכו'

יוסף בן עוז: מבין. גם אני התחלתי ללכת לפשטויות אחרות, למשל לניאו פולק. גם בטראנס ניתן לשמוע רגש. אתה פשוט מרגיש מה שהרגשת כשהיית שומע סלייר.

יוסי דרמון: אבל מה הפריע לך בסימפולים?

יוסף בן עוז: אני לא חושב ש"הפריע" זה המילה שלי. זה גרם לי לתמוה אם יש בכלל מצב שבעתיד נוכל לשמוע עוד פשטות. כמו ש-Morgue עושים למשל. הם בעיני החזירו את האולדסקול לדת'. כמו Black Sabbath-Black Sabbath או One Rode to Asa Bay, שזה שיר הכי פשוט אבל כל פעם כשאני שומע אותו אני מתברווז.

יוסי דרמון: אה אוקי. אם זה מה שאתה מדבר עליו אז אענה לך. הסימפולים שיש פה זה sources. הרוב זה מהקלטות מקוריות מהרדיו. למשל ב-Wagner Is Power הכל קטעי יוטיוב של מלחמות ופיגועים מהארץ: בעיקר ממלחמת ששת הימים. למשל הילד ששומע אזעקה ואומר עליה "איזו מנגינה יפה..."; הכל למעשה. אז ההוא שם רוכב על סוס ומדבר על Asa Bay[10] ואני דורך על טיפות דם של חיילים – איטס דה סיים שיט. ואגב סימפולים: אני לא יודע אם שמת לב אבל יש שם שיר שנפתח עם סימפול מהסרט אישה יפה: "סליפרי ליטל סאקרס". פשוט החלטנו לשבור את הבנאליות של 'סימפולי המטאל' הדביליים האלה ואני חושב שזה עובד.

יוסף בן עוז: מה עם לא לסמפל?

יוסי דרמון: אין לי בעיה. גם אופציה. אבל זה כיוון אצלנו. באלבום החדש הולכים להיות הרבה מאוד קטעים אלקטרוניים, אלבום שממש לא הולך להישמע כמו הנוכחי.

אבי כספי: אנחנו כאילו חופרים לעצמנו את הקבר כי אם נגיד 'אלקטרוני' אנשים מראש יגידו: 'אההה... זה לא ישמע טוב'. כך גם קצת קרה באלבום הקודם.

יוסי דרמון: חשבו שהוא ישמע כמו Solefald...

יוסף בן עוז: כשכתבתי את הסקירה שלכם קראתי למה שאתם עושים: 'הפוגות טרופות דעת שתופרות קטעים של כאוס'. זה נשמע לי כמו בלאסט ביט של בלאק אבל אולדסקול ואז באה לי ההפוגה. והיא יותר טרופת דעת מהבלאסט ביט. שם הכל חוזר אליך ואתה מתחיל לעכל.

אבי כספי: זה כמו להיות בים סוער אלא מתחת לגלים הים דומם. הסערה היא רק על פני השטח. אתה נכנס מתחת ואז ההפוגה נשמעת... אבל עכשיו כל הכרישים באים.

יוסף בן עוז: משהו כזה. זה סוג של הבנה שיש פה משהו חזק. זה קרה וזה הולך לקרות עוד פעם.

אבי כספי: אז אתה כבר עף החוצה ואתה כבר מעדיף את הסערה... כאילו זה כל הדיאלוג, אין מנוס.

יוסף בן עוז: אכן. אחרי שכתבתי כך הקשבתיל-Anthems. התגעגעתי אליו.

יוסי דרמון: זה מצחיק שאתה קורא לזה הפוגות.

יוסף בן עוז: הפוגות טרופות דעת..

אבי כספי: אני דווקא חושב שלומר הפוגה טרופת דעת אתה יוצר את אותו רעיון.

השראה, השפעה, הפתעה

יוסף בן עוז: יש לי פה שאלה הזויה: מה שיתוף הפעולה הכי מטורלל שאתם יכולים להעלות על דעתכם שהייתם שמחים לעשות? פיתחו אונה רחבה. מכל ההסיטוריה האנושית... מה שבא לכם.

יוסי דרמון: (חושב) זה יהיה קשה ל... הממ.

יוסף בן עוז: תרחיב את היריעה....

יוסי דרמון: כי שוב זה גם תלוי המון ברגעים. (חושב) היית בדף שלנו בפייסבוק? כי כשפתחתי את הדף הזה שמתי קטע של דאלי. דאלי אומר שם איזה משפט מרתק. אילו הוא היה איתנו בחזרות זה היה נהדר:

The only difference between one crazy man and Dali is very simple: Dali is not crazy. At all!

זה משפט שנורא סיכם את מה שאני מרגיש על עצמי ואת כל מה שאנו עושים גם בSW.

יוסף בן עוז: קצת כמו שאימה טובה היא משהו שעושים עם חמלה. וזו הסיבה שהיא מקפיאה את הדם כי החמלה מפחידה יותר. זה קצת מזכיר את מה שאמרת עם סלבדור דאלי שהוא לא משוגע באמת.

אבי כספי: כאילו אתה ברכבת הרים לפני הנפילה ואתה תקוע שם...

יוסף בן עוז: משהו כזה. מעניין תסביר לי אבל איך? נגיד שאתה וסלבדור דאלי עכשיו באותו החדר בזמן שאתם יוצרים, איך הוא תורם בדיוק לאלבום? מה? הוא מעשיר אותך בנוכחותו?

יוסי דרמון: שמע, רוב הריפים שלנו נכתבו בדיבור. כאילו לא ב – תה נה נה נה נה – אלא במילים. אנחנו פשוט עובדים אחרת. אז הדיבור של סלבדור היה משתלב נהדר.

אבי כספי: זה לא שאנחנו יושבים ומנגנים ומפתחים ריפים. אבל לפעמים זה קורה פשוט מזה שאנחנו יוצרים את הדיאלוג המוזיקלי בהבנה האחד של השני ולא כהתהליך יצירתי קלאסי שמנגנים ומאלתרים ביחד. בגלל שהתקשורת ביננו אמיתית אז גם השפה המוזיקלית שמצטרפת אליה מבטאת את זה.

יוסף בן עוז: כלומר אתם אוהבים לעבוד בתהליך שמפתיע אתכם.

יוסי דרמון: אפשר לומר. כן לגמרי. זה כל הכיף, לא?

יוסף בן עוז: מאוד. אני מבין אתכם. אני למשל כותב אז לפעמים אני אוהב לכתוב משהו שמאוד מפחיד אותי. המקומות שמפחידים אותי הם המקומות שלרוב אני מזהה בהם את עצמי.

אבי כספי: אני חושב שבתכלס מה שמסקרן? מה שמחפשים? כלומר לא בהכרח ה"תשובות". עצם התעוזה להתמודד עם שאלה מסויימת היא הדבר החשוב. יש משפט של ניטשה שאומר השאלה היא לא מה האמת אלא כמה מהאמת אתה יכול לשאת. ונראה לי שזה מתחבר לאיזה שאלות אתה שואל את עצמך אומנותית.

יוסף בן עוז: נדמה לי שמה שעשיתם באלבום הראשון היה כל כך ארוך כי כי עברתם תהליך של הבשלה.

אבי כספי: תראה אני למשל סיימתי את כל התואר הזה וזה גרם שכבר יש דברים שאני רואה אותם כמכשול; החלטות מוזיקליות שרוב הדברים כבר לא מרגשים אותי ואיפהשהו קצת חבל לי. אני כבר לא נותן לדרור הכאוטי הזה להשתלט.

יוסף בן עוז: They've house broke you…

אבי כספי: לדעתי זו גם אחת הסיבות שכבר הרבה זמן לא יצא אלבום.

יוסף בן עוז: יש שיקראו לזה בגרות אתה יודע.

אבי כספי: לא לא, אני שונא את זה. לדוגמה אני מסתכל על Emperor ואני לא חושב ש-Ihsahn התבגר. אני חושב שהוא [הכוונה לפרוייקט הסולו שלו – י.ב.ע]. זה ההבדל בין Progression ו- Succession כלומר או שזו עליה או שזו התקדמות. Emperor מהדמו ועד פרומיתאוס היו ב- Progressionאבל מאז שהתפרקו ו- Ihsahn התחיל לעבוד לבד זה כבר נהיה Succession: כבר אין מטרה.

יוסף בן עוז: אני מודה שמעולם לא נתתי לו הזדמנות פיירית ל- Ihsahnעד עכשיו, כלומר, לעבודות הסולו שלו.

אבי כספי: אני נתתי לו הרבה ואני חש שהוא פשוט מבדר את עצמו.

יוסף בן עוז: לי היה קשה כבר עם פרומיתאוס... כי אני חושב שבאיזה שהוא מקום חיפשתי עדיין את Anthems. במיוחד בשירים הרביעי והשישי... אני מרגיש שפיזית אני עף ויוצא החוצה מהגוף. גורם לי לכתוב שירה בתכלס. הבעיה עם דברים כאלו היא שאלו פנינים בחול. קשה למצוא את זה. זה אולי הטרו האמיתי כשאתה יוצר... תארו לעצמכם למשל שהייתם מפוצצים עכשיו את Wacken, איפה זה היה שם אתכם כיוצרים? יכול להיות שזה היה גומר את הכל. שפתאום זה היה נחלת הכלל. יש איזה שהוא רצון אנדרגראונדי כזה להישאר כמו כלב לבד.

יוסי דרמון: אני לא חושב שזה בעיה בכלל. אני אוהב את זה שזה פנינים בחול.

אבי כספי: הייתי מוכן להופיע מול כזאת כמות של אנשים אבל לא עם המרחק הזה של ה-20 מטר.

יוסף בן עוז: זה לא היה מייבש אותך? כשהייתי בהופעה של Enslaved הסולן פתאום זרק לאוויר: we've been doing this for 20 years. ואז קלטתי שזה נכון: שיכול להיות שהוא כבר נמצא בעמדה בנאלית כלפי היצירה שלו. ושזה לא מקום טוב ליוצר להיות בו. ייתכן שזו הסיבה ש-Emperor כבר לא יכלו עוד להמשיך לעבוד.

אבי כספי: Emperor זה היה לדעתי אחד ההרכבים הכי כנים. אולי גם Darkthrone ו-Mayhem מגרדים את זה.

יוסף בן עוז: לגבי Emperor ו-Burzum אני באמת מרגיש ככה.

יוסי דרמון: אני חושב שגם אם הייתי מופיע עם חומרים של SW מול כמות קהל כזו אז כל עוד אתה מאמין במה שאתה עושה ולא מוותר לעצמך אתה לא אמור ליפול.

אבי כספי: בטהובן למשל היה חירש ועדיין כתב מוזיקה. הוא היה מנצח על המוזיקה וממשיך לנצח גם כשהמוזיקה נגמרה כי הוא לא היה מסונכרן עם התזמורת...

החיבור ל-Solefald

יוסף בן עוז: אגב מעניין החיבור שלכם ל-Solefald.

יוסי דרמון: בפעם הראשונה ששמעתי את The Linear Scaffold חשבתי שזה הדבר הכי טוב במוזיקה אי פעם.

יוסף בן עוז: זה אלבום שלקח אותי לגמרי בסערה. יש שם קטעים שלא האמנתי שאני מתחבר אליהם שמשתלבים נפלא בתוך המטאל רק במחשבה שנייה.

יוסי דרמון: אלבום מושלם לפי דעתי. בזכותו הבנתי שיהיה לי מאוד טוב לנגן רק עם עוד בנאדם אחד. הרגשתי מ- Solefald שהרכב זה חיבור של שני אנשים ושזה המודל האולטימטיבי עבורי. אז כתבתי לאימייל של Geocities והוא (קורנליוס) ענה. ולאט לאט הקשר ממש התחזק עד שהוא החליט להגיע לארץ ולהקליט את הפרוייקט שלו Sturmgeist פה. אז אמרתי לו שיבוא והצעתי שלא ייקח מלון ויבוא אלי. היה ביננו חיבור ממש ממש טוב וניגנתי איתו באלבום הזה שאגב עדיין לא יצא לצערי. עם הזמן גם הכיר אותנו (כהרכב) וניהיה קשר מאוד טוב. העובדה שאני מאוד אוהב אותם מתבטאת גם במוזיקה שאני כותב.

יוסף בן עוז: אני רוצה להודות לכם על הראיון המיוחד והמעניין הזה.

יוסי ואבי: תודה רבה לך ובהצלחה עם המגזין.

*

יוסף בן עוז, נובמבר 2016;

>עלה בינואר 2017

[1] הרכב ירושלמי שהיה פעיל בין השנים 1988-1991 ומנה ארבעה חברים (ירון פרץ, שלומי קנדל [גיטרות], אסף רוזוב [שירה], דני טל [תופים]). מהחלוצים של המטאל הירושלמי. ההרכב ניגן סוג של הבי-דום עם קצת השפעות ת'ראש והיה אולדסקול במהותו, עוד בימים שהאולדסקול היה הסקול היחיד.

[2] הכוונה היא לשיר Ion Storm מתוך האלבום Dødheimsgard – 666 International (Moonfog Prod., 1999) שהוכנס לאוסף הנורבגי Moonfog 2000. אוסף ייחודי שהכיל שירי בלאק עם השפעות חזקות של אינדאסטריאל ואלקטרוני למכביר.

[3] הכוונה היא לאוסף מטאל שיצא ב-2008 ב-Raven Music תחת השם "Various" והכולל 29 שירי Death-Metal ו-Black Metal מ-29 הרכבים שונים שפעלו אז בארץ.

[4] שבתאי בן דב (1924-1978) היה לוחם בלח"י והוגה דעות. כבר מגיל 18 נכנס לבתי כלא שונים של המנדט הבריטי והחל ללמוד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות ה-50 חל מִפנה עמוק באישיותו והוא עבר לעסוק באינטנסיביות בהגיון ובשיטה המשפטית של תורת ישראל. כתב מעל 30 חיבורים בנושאי מלכות, ציונות וגאולה שונים.

[5] סיפור המלחמה בעיר בזק לקוח מספר שופטים פרק א, בין תיאורי המלחמות של ישראל בכנענים לאחר מות יהושוע.

[6] Frédéric Chopin (1810-1849): מלחין ופסנתרן פולני מהתקופה הרומנטית. יצרותיו נחשבות לאושיות מוזיקליות של התקופה.

[7] Béla Bartók (1881-1945): מלחין ופסנתרן הונגרי הנחשב לאחד מגדולי המלחינים של המאה העשרים. נחשב לממציאה של המוסיקולוגיה ההשוואתית והוא וליזסט נחשבים לגדולי מלחיניה של הונגריה.

[8] אחת משורות המחץ הלקוחות מתוך השיר With Strength I Burn, מהאלבום האלמותיAnthems to the Welkin at Dusk של Emperor.

[9] הלהקה קרויה על שמו של אחד מהאלבומים המכוננים של ה-Smiths (שנת 1987): Strangeways, Here We Come, שבעצמו קרוי על שמו של כלא שמור בבריטניה שבו נכלאו פושעים מהסוג של ה-Criminally Insane.

[10] המונח Asa Bay המציין את שמו של הכפר עליו נכתב השיר המיתולוגי של Bathory. השיר מתאר את התנצרותו הכפויה של הכפר כמיקרוקוסמוס של התנצרותה של סקנדינביה כולה, תהליך שמבחינה היסטורית היה רווי דם ובמידה רבה נכפה על תושבי סקנדינביה. השם עצמו הינו מחווה של Qourthon לידידו סופר הפנטזיה – C. Dean Andersson שהשתמש בשם הספרותי – Asa Drake, שם ש-Qourthon שינה מעט ושיבץ בשיר.