לשבור את הצלב. לשוב אל השמש.

רְשִׁימ֥וֹת־תֹּ֖הוּ | על סצנת הבלאק מטאל הפרה-היספאנית

מאת: יוסף בן עוז

23-3-2017

השולים: ליבת האמירה החתרנית

מדהים כמה שאתה יכול למדוד את דופק החיים של תרבות לפי הנוף האומנותי שלה. זה במיוחד בולט כשמדובר ביצירות שוליים מכיוון שאלו מרשות לעצמן לעסוק בתכנים קיצוניים מהליבה הפועמת של התרבות, מהחלקים היותר אפלים. ואכן: עבור תרבות שעברה קטסטרופה בסקאלה של שואה לאומית, הבלאק מטאל הוא High Ground מוזיקלי מושלם. בבלאק, הזעם והזיקה האנטי ממסדית הם יסודות משמעותיים ומרגשים היטב, כמו הרוח המנשבת בין חרבות הלוחמים. השילוב של שני אלו הוא אוויר לנשימה עבור שרידיה של תרבות המבקשת להשיב את העבר המפואר שלה ולעשות ממנו עתיד.

שפתם הטבעית של המורדים. זו כנראה גם הסיבה שלא מעט תרבויות המתגעגעות לימיהן המפוארים מצמיחות בתוכן כת פנימית של בלאק-מטאלרים שכותבים על העבר בערגה ומנגנים את הכל בזעם המבקש חירות.

אני רוצה מייד לשלוף את אהוביי הטבעיים, הבלאקרים של סקנדינביה, אבל הדוגמה של הסקנדינביים היא קלה מידי כי היא שטאנצית. הם קרוב לוודאי היו הראשונים לעשות את זה ובגדול, אבל הם בהחלט לא היחידים. סצנת האקסטרים-מטאל בארצות האסלאם אף היא לחלוטין נמצאת שם. השוליים הבלאקריים שם מעלים מהאוב של האומה הערבית את ימיה הטרום אסלאמיים, מה שהקוראן מכנה בשם "הג'אהִליה" (ברבריות, חוסר תרבות). כל תרבות שטעמה טעם חירות שניטל ממנה ושעוד נותר בה כוח למרוד, תשוב במוקדם או במאוחר לרצות לאחוז מחדש בארץ נעוריה ולשלוט בה שוב.

כאן זו הארץ של השמש

בין המסקרנות במובן הזה היא הסצנה של מרכז ודרום אמריקה. באחת משיטוטיי השיעמום היוטיוביים שלי נתקלתי לגמרי במקרה במשהו שמכנה את עצמו: Pre-Hispanic Black Metal. הייתה זו להקה שאת שמה (שובר השיניים) כבר הספקתי לשכוח אבל היא סיקרנה אותי. היא סיקרנה אותי מכמה סיבות אבל בעיקר משום שלא ציפיתי שיהיה משהו שיעניין אותי בכלל בתרבות של ילידיה המקוריים של היבשת האמריקאית.

התמונות שראיתי היו אמנות אינדיאנית אבל שונה מזו שאני מכיר מהמיינסטרים הבנאלי והשטוח. המפגש המקרי הזה שלי פנים אל פנים עם תכנים שעושים האנשים שבאו מהתרבות הזו בעצמם נשמע ונראה שונה לחלוטין מהפלקט המשעמם שהכרתי מימי ילדותי בסרטי הקאובויים והאינדיאנים, ושלא טרחתי מעולם לעדכנו כי מי בתכלס טורח: שלא כמו הקריקטורה המפוחלצת וההוליוודית, אינדיאני זה לא רק נוצות, מקטרת ארוכה, ישיבה מצחיקה מול מדורה ושמות מטופשים כמו 'רוח-אדמה-חתול ים' (שמזכירים לי בעיקר קודי קריאה למילואים או משהו כזה); פתאום אני רואה מקדשים מפוארים שנבנו לפני מאות ואף אלפי שנים ואמנות ויזואלית מוקפדת כולל אורנמנטים מורכבים; שומע צלילים מסקרנים שהם הבסיס המוזיקלי של הבלאק שם, סולם אינדאיני; נחשף לתרבות פגאנית עתיקת יומין שסממניה דומים לתרבויות הפגאניות של שאר העולם (צריך פעם להרחיב על המכנה המשותף הזה) וגם רואה סימבוליקה פגאנית שמרפררת עמוק לסימבוליקה הסקנדינבית ובמיוחד לגרמאנית העתיקה מימיה הטרום נוצריים של אירופה, כולל צלבי קרס.

NSBM: לקחת בחזרה, בדם וחרב

אי אפשר להתבלבל: כל היצירה הפולקית והבלאקרית של היוצרים הפרה-היספאניים עוסקת בחורבן האמריקות שהגיע עם תחילת העידן הקולומביאני. עיון בחומרים הויזואליים וקריאה היסטורית קצרה מיד חושפים תמונה מקאברית במיוחד של קטסטרופה תרבותית כמעט מוחלטת של האימפריות העתיקות שאיישו את מרכז ודרום היבשת: החל מתחילת המאה ה-16 ואילך, עם הופעתם של הכובשים הספרדים, הושמדה כמעט כל אוכלוסיית הילידית במרכז,בדרום ובאיים. הכיבוש הספרדי התחיל באיים (היספניולה הייתה הראשונה, ומשם לקובה וליבשת) והספרדים חוללו שם זוועות מסמרות שיער במיוחד.

צלבי הקרס משכו את עיני. אמנם צלבי קרס כשלעצמם הם סימבול רבגוני במשמעיותיו[1], אבל כאן בבירור הוא נושא עימו משמעות אנטישמית, אפילו אם ננסה להתחבא מאחורי ההקשר הבין דתי, כאילו יש כאן רק מלחמה בין ג'ודיאו-קריסטיאניטי[2] לבין פאגניות.

קשה שלא לתמוה לפִשְרה של העמדה הניאו-נאצית של היוצרים: מאיפה זה מגיע? כלומר: בניגוד לאירופה שלה יש היסטוריה רבת שנים ועמוקה כנהרות-דם של מערכת היחסים הנוצרית-יהודית, הרי שלילידים המקוריים של אמריקה המרכזית והדרומית אין באמת היסטוריה טעונה כזו. לא מתקרב אפילו.

זאת ועוד: הספרדים של תחילת המאה ה-16 היו אולי מאויביה הגדולים ביותר של האומה הישראלית המפוזרת של אז. הרי בדיוק בתשעה באב של השנה שהתחיל כיבושו של ה'עולם החדש'[3] (שנת 1492) ע"י הספרדים גורשו סופית כל צאצאי הגולים-הישראליים מעל אדמת ספרד בצו מלכותי, בתום תקופה רבת סבל וייסורים בצילה של אינקוויזיציה נוצרית.

שאלתי את עצמי איך יכול להיות שיוצרים בעלי תודעה עצמית תרבותית כה מפותחת שכחו לקרוא היסטוריה? והלא "אויב אויבי הוא חברי"? אנסה לענות לשאלה הזו במאמר ההמשך למאמר הנוכחי אולם כאן אני מבקש להתמקד ראשית כל במוזיקה עצמה.

מרבית התכנים של הלהקות עוסקים בחורבן התרבות שלהן. מבחינה מוזיקלית מרבית היצירה היא עיבוד של לחנים בסיסיים בסגנון שבטי שמן הסתם מבוססים על מלודיה וטמפו טקסיים העוברים בין הדורות בקרב האוכולוסיה הזו, לתוך מבנה מטאלי די אולדסקולי ברוב ההרכבים שפשוט נשען על הנעימה האינדיאנית ומובל בתוכה. רוב הסצנה מצויה בתחום הטבעי של האקסטרים מטאל ונעה בין בלאק מטאל לפולק מטאל, לרוב עם השפעות שונות מתחום הפולק המקומי כאמור אבל לא רק. יש גם השפעות של הבי מטאל ואפילו ת'ראש-דת' מטאל. בכל סגנון שלא ייבחר חוד החנית הוא הדגש התרבותי: התוכן או האמירה הוא העיקר שסביבו נבנית כל המוזיקה. כאילו שהמוזיקה כשלעצמה היא, כמעט הייתי אומר... שולית. כמו כלי קיבול לזעקה וקריאת המלחמה שהיוצרים מבקשים להעביר ביצירה שלהם. גם מרבית הטקסטים נכתב או בספרדית[4] או בלשונות עתיקות של הילידים ואינו עושה כלל וכלל שום מאמצים של הנגשה לקהל מערבי.

Xipe Vitan JÄ'i

הרכב פולק מטאל ביסודו עם נטיות בלאק מטאל חזקות במיוחד המגיע ממקסיקו. ההרכב מבצע עיבוד מחודש של נעימות האינדיאנים של אזור מקסיקו לתוך מבנים של פולק-בלאק קיצוני עתיר גראולים ומשלב קטעי בלאסט ביט בלאק בתוך תשתית של מוזיקה אינדיאנית מאוד שבטית.

בין היתר ההרכב ככל הנראה מדבר בשפת המקור של האינדיאנים המקומיים של מקסיקו – הלוא היא שפת הנהוואל (Nahuatl) של האצטקים, ולא בספרדית. בדף הפייסבוק של ההרכב ניתן לראות כי הם אף רואים עצמם כמחדשי שפתם המקורית: Metal en Lenguas Originarias בלשונם, שמשמעו: Indigenous languages Metal.

הלהקה התחילה את דרכה כ- Xipe Totec ומאחר יותר שינתה את שמה המקורי ל-XIPE VITAN JÄ'I. השם – Xipe Totec הוא שמו של אחד מחמשת האלים הבוראים בפנתאון המיתולוגיה האצטקית. אל זה היה אל-מת-נולד-וקם-לתחיה המזכיר אלים דומים במיתולוגיות רבות בכל רחבי העולם העתיק. המיתולוגיה האצטקית מספרת כי אל זה המית עצמו כדי שתינתן לאנושות האפשרות לקבל מזון ע"י השלת עורו כמו שהתירס משיל עורו וכמו שהנחש עושה. מסיבה זו נקשר גם המוות אל האל הזה והוא נחשב בעיני האצטקים גם לאל שהמציא את המלחמה[5].

אל זה היה נסגד ברחבי הממלכה האצטקית בפסטיבל פולחן ייחודי שנערך היה בימות האביב ואף נמצאו שרידי פסלים שלו ברחבי המזואמריקה אפילו עד האזורים של שבטי המאיה. הפסטיבל היה בעל אופי רצחני ואכזרי במיוחד: 40 יום לפני החגיגה הוחל בבחירת הקורבנות המיועדים. אלו נבחרו כמובן מתוך שבויי המלחמה שבכלא אשר הוחזקו (כנהוג באוכלוסיה האינדיאנית של הימים ההם) לטובת הקרבת קורבנות אדם. עם בוא האביב היו נבחרים אסיר אחד מכל כלא לטקס. אלו הופשטו מעורם בעודם חיים ואחר הוקרבו לאל עצמו. הקרבת האסירים מופשטי העור על המזבח במקדש הראשי פתחה וחתמה את הפסטיבל כולו שארך ימים מספר. ביום השני עטו חלק מהמקריבים את עורם המדמם של המומתים והחלו מסתובבים בעיר המקדש בתחפושת החיים-מתים הללו תוך שהם נכנסים לבתי האנשים ומבקשים תשורות עבור מעניק החיים האהוב ה-Xipe Totec.

Kukulcan

הרכב ממקסיקו המנגן בלאק מטאל (NSBM אם לדייק). הבלאק של קוקולקאן הוא ריפים של בלאק-ת'ראש לא פעם בעלי מקצב כמו-צבאי (martial) כאשר הבלאק הוא התשתית והת'ראש הוא בעיקר ההשפעה ולא הליבה המוזיקלית. כמו כל היוצרים בסצנה המזואמריקאית, היסודות המוזיקליים של המסורות האינדאיאניות מאוד נוכחים הן בנגינה והן בתכנים (טקסטים ואמנות כאחד).

ה- Kukulcanהיה שמו של אל אימננטי במיתולוגיה של המאיה, אחד מהאלים הראשונים שהפולחן שלו התעלה מעבר להבחנות האתניות של האזור והפך למעשה לאליל של מרבית האוכולוסיה. בדומה ל-Xipe Totec גם אל זה השיל את עורו, אקט שנתפס כמחווה אלוהית ראשונה במעלה – הנכונות להמית עצמך לטובת הכלל. הוא נחשב לאחד מהראשיים שבבוראי העולם והאנושות ומכאן היחס האנושי החזק אליו. מעניינת היא העמדה הנפשית של האינדיאנים: האנושות מבקשת להשיב מחוות חסד אל האלים הגומלים להם טוב. כשאל מבצע אקט של המתת עצמו למען נבראיו מבקשים הנבראים אף הם להמית עצמם או חלקם בעבור כבודו. מעין חסד של דם. הגישה הזו נוצחה עם הזמן במרבית העולם והוכחדה ממנו במיוחד ע"י הדתות המונותיאיסטיות שנולדו מתוך שרידיה של הפולחניות הישראלית הקדומה, זאת שהעמידה עצמה נגד כל הקרבת האדם הפגאנית מכל וכל ובמיוחד בסיפור עקידת יצחק שם האל עצר את הקרבת הבן והביע סלידתו ממעשה זה[6].

ההרכב הזה הוא חלק מקבוצה מאורגנת שהיא גם לייבל וגם גוף פוליטי בפועל המבקש להשיב את התרבות הפגאנית הקדמונית של הילידים חזרה אל עולמם של צאצאיהם. הארגון נקרא - ONSP - Organización Nacional Socialista Pagana (ארגון נאציונל-סוציאליסטי פגאני). מרבית ההרכבים בארגון הזה הינם פרויקטים הרבה יותר מאשר הם להקות ונגנים שונים מנגנים במרביתם ביחד. הקבוצה אינה גדולה (אף כי אין לי וודאות לגבי מספר החברים) ועם זאת פורה במיוחד. בדף ה-Bandcamp של הלייבל קיימים כבר 42 אלבומים בסדרי גודל שונים (מדמואים ועד אלבומים מלאים), רובם ככולם בתחום הפולק-בלאק-NSBM.

צריך לציין שהיסודות שקיימו את הפולחן הפגאני העתיק ושהמוזיקה של היוצרים הללו מביאה היטב לקדמת הבמה היו יסודות דומים במרבית העולם המיושב. למעשה גם ציביליזציות שלא באו במגע כלל זו עם זו חולקות אופני פולחן, תיאורי אלים וסימבוליקה דומה למדי, לפעמים דומה להדהים. יש לזה כמה סיבות לטעמי שהחשובות שבהן הן:

1.      היסודות הפגאניים הינם היסודות הנפשיים של החוויה האנושית מול עולם מאוד עז כמו זה שהיה בתקופה העתיקה שם היה האלוהים חוויית קיום חיה ומוחשית. להרחבה, אני ממליץ לקרוא שוב את מה שכתבתי עוד בעניין הזה – כאן.

2.      הפגאניות שואבת את עולם התוכן שלה מן הטבע. הטבע ולא מה שמחוצה לו – הוא הוא מכרה הזהב של הפגאניות ועל כן מרבית האלים הם מוחשיים (דמויות שאפשר לצייר ממש) והם נוגעים בנימי הנפש הבסיסיים ביותר של האדם, והם בעצם דומים אצל מרבית האנשים בסופו של דבר.

Teyaotlani

הרכב NSBM ממקסיקו המנגן בלאק מלודי אינטנסיבי במיוחד. בשונה מהז'אנר האירופאי כאן המלודיה אינה המתקה של החווייה החורכת של הבלאק אלא כלי נושא לעוצמה שלו דווקא. שמה של הלהקה פירושו "לוחם" והוא פחות או יותר הדימיון הטוב ביותר שעולה כשומעים את המוזיקה שהם מייצרים.

אחד המאפיינים המעניינים בתרבות העתיקה הזו היא הזיקה לחיות. לוחמים ואף אלים רבים מקבלים מעמד של חיות כשלחיות עצמן יש משמעות עמוקה בהקשר הפולחני. כך, מהווה גם הלוחם מין סוג של חיית על והלוחם האמיתי גם מנסה להיות חיה הן ויזואלית והן נפשית.

Xulub Mitnal

"אין לשם הזה של הלהקה משמעות פשוטה באנגלית או בספרדית" – אומרים חברי הלהקה בדף הפייסבוק שלהם:

"אבל מבט מעמיק בקוסמוגוניה של המאיה מאפשר להשיג שזהו שמו של שד מהמעמד האחרון והעמוק ביותר של העולם התחתון.".

המילה Xulub היא בשפתם של המאיה משמעה שד, לכן ככל הנראה המית'נאל הוא שמו העצמי של השד שעולמו היה התחתון ביותר מבין תשעת עולמות הגיהינום שמתחת לארץ. הארץ עצמה לפי המיתולוגיה המאיינית היא העולם התחתון ביותר מבין 13 עולמות גן העדן.

Xulub Mitnal אף הם הרכב מקסיקני. ההרכב מנגן בלאק מהיר וקצבי שההשפעות השבטיות האינסטרומנטאליות שבו משמשות ליצירת הטמפו הכללי והאופק המלודי של היצירה. ללהקה יש נטיה לסאונד מעט הארד-קור בנגינה שלהם ומבחינת התיפוף ניכרת השפעה של ת'ראש מטאל, אבל הכל מונח היטב על תשתית ברורה של בלאק מטאל.

כשאר הלהקות, אף הם משתייכים להתארגנות הפוליטית של ה- ONSP ומן הסתם אוחזים (שוב, כמו יתר ההרכבים) בעמדות פרו-נאציסטיות מובהקות.

חרבות שבורות בצידי המקדש

חורבנה של התרבות האינדיאנית החשיך את שמשה של אחת מהציביליזציות המרתקות בין הציביליזציות הקדומות. על אף האכזריות של הכובשים הספרדים דומה כי התרבות של המאיה, האצטקים ושאר השבטים בעצמה לא הייתה מעולם תרבות של חמלה ורוך. העזות ומחוות הדם היו מעגל החיים היומיומי ונדמה שהכיבוש הספרדי שינה את מהלך ההיסטוריה ולמעשה גדע באיבו את העולם החשוך הזה שהיה במובנים רבים תרבות של טרור אכזרי חסר רחמים.

עזות הפולחן לא הייתה זרה בעולם העתיק ולא הייתה נחלתם הבלעדית של המזואמריקאים. היא ביטאה נפש אנושית הכמהה לבטא את האלוה שבה; כזו שגבורה וחייתיות הם הם ערכיה, במובנים רבים משום שזו דרכם לאחוז בשיפולי כנפיהם של האלוהיים. במאמר ההמשך שלי אנסה לגעת בעומקם של דברים ולתאר במקצת את זרמי המעמקים הרוחשים מתחת לפני השטח ולשפוך מעט אור על נפשו של האדם בעולם האלילי ועל המתח והניגודיות הכה עמוקה השורה בין התוכן הקדמוני של הישראליים ובעקבותיו של הנוצרים שאימצו חלקים ממנו לבין התוכן האלילי.

אופיין החייתי של התרבויות (במובן הפולחני והעמוק של המילה) מתאים הוא לבלאק מטאל כמו כפפה ליד. בליבם? האלים שלהם מבקשים מהם את הדם, שיחזור. כמו אומרים הם להם:

שיברו את הצלב, שובו אל השמש!

*

יוסף בן עוז | מרץ 2017

[1] קיימות לו למשל קונוטציות ברורות שמגיעות מעולם ה-Occult ומעולמם ההיסטורי של השבטים הצפוניים של אירופה, והוא אף הופיע במקדש-שלמה המלך לפני כמעט 3000 שנה בירושלים וכן בתרבות ההינדואית כמובן.

[2] מונח אקדמי המתייחס לתכנים תיאולוגיים שמקורם בין ביהדות ובין בנצרות כאל חטיבה תרבותית-תיאולוגית אחת. דוגמה מעולה לקלקול שעושה ההשטחה לדיון: בין התרבות הישראלית לבין הדת הנוצרית פעורה תהום רבתי שהשטחיות המאחדת הזו היא התגלמות הבערות היות והיא מתעלמת ממנה כמו הייתה שולית או זניחה.

[3] הלא הוא עולמם הוותיק של בני האמריקות המקוריים.

[4] עד כמה עצוב הוא הצורך הזה להגיש חומרים אנטי ספרדיים בספרדית? כמו למרוד ולחבק את ההלשון של האויב שלך בה בעת. זהו צורך בלתי נמנע היות ותרבות הילידים כאמור הוחרבה כמעט לבלי היכר. ברבות הדורות נטמעו האוכלוסיות זו בזו בתחילה מאונס ואחר כך מרצון. היום בהסתכלות של כ-500 שנה של חורבן כמעט בלתי אפשרי לאינדיאנים של מרכז ודרום אמריקה שלא לדבר בספרדית.

[5] למותר לציין כי המיתולוגיה האצטקית, בדומה אגב למרבית המיתולוגיות של המזואמריקה, היא קשה במיוחד: הפנתאון האצטקי מכיל אלים נועזים ואכזריים עד מאוד ובדומה לכך גם הפולחן שלהם המתואר כאן.

[6] לפי מדרשי חז"ל יצחק היה אדם בעל תודעה דומה לאינדיאנים ורצה למות על המזבח שכן סבר שהאדם חייב להשיב טובה תחת טובה לאל שברא אותו. מכיוון שאין אפשרות לתת לאל דבר מה שהוא חסר אותו (שכן כלום לא חסר לאלוה), אזי יש לפחות להשיב לו מידי פעם את החיים שלנו בחזרה על גבי המזבח.