סיפורה של ממלכת הצללים - חלק 1

רְשִׁימ֥וֹת־תֹּ֖הוּ | ראיון עם Joseph Vargo, האיש מאחורי הפרויקט Nox Arcana

ראיין ותרגם: יובל לוי
עריכה: נועה ארצי, יוסף בן עוז

5-11-18

𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳

אחת מהדמויות העומדות מאחורי מה שניתן לקרוא לו 'היופי שבאפלה' הוא ללא ספק – ג'וזף וארגו. ג'וזף וארגו הינו אחד משני חברי הפרויקט המוזיקלי Nox Arcana, ונכון להיום הוא החבר היחיד בפרויקט הזה, המוקדש למוזיקת Ambient אפלה ודמוית הפסקול שכל כולה סובבת סביב העולם הגותי, ממש כמו ג'וזף עצמו. 

למרות הוותק של ההרכב והעומק החבוי ביצירותיו, נדמה כי המוזיקה של Nox Arcana הרבה פחות מוכרת בישראל, וכמוה גם שלל עיסוקיו האמנותיים הנוספים של אדון וארגו, שהמודעות לקיומם נמוכה אף יותר. וארגו הוא מעין רב אמן בתחום: מעבר למוזיקה הוא כותב גם שירים, סיפורים ואף מצייר ציורים. 

Nox Arcana הייתה לי אהבת נעורים. אז, הייתה המוזיקה עבורי לא יותר מבריחה אל עולמות פנימיים, מקום-מפלט לנער מתבגר. היא דיברה אלי, על האפלה שבתוכה, למרות שמעולם לא החשבתי עצמי כאדם שידע סבל רב בנעוריו.

עם השנים, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, יחסינו כלפי האמנות משתנה. בזמן האחרון התחלתי להסתרקן כיצד תישמע אהבת הנעורים שלי ממרחק הזמן, ובעקבות כך חזרתי להקשיב ל-Nox Arcana, מחפש אחר מסרים ומשמעויות חבויות בכל תו ובכל משיכת מכחול. במובן זה לפחות – הריאיון הזה הוא סגירת מעגל עבורי. הוא נכתב כמעט מתוך צורך; צורך לרסק את התמימות של הנער שהייתי, אולי אף לרסק את המקלט, כדי להבין מה עלה בלב מחוויות ההאזנה ההן. מהי בבואתה של האפלה הזו המוצגת באופן כה רומנטי? כיצד משתקפת האחוזה הנטושה ורדופת הרוחות בחיי והאם אוכל שוב לראותה במציאות?

על אף הערכתי הרבה כלפי ג'וזף, בעיקר בזכות ציוריו, אני מודה שגם בתום הראיון הזה לא מצאתי את התשובות שחיפשתי. הבירור, כך נראה, עוד יתמשך. כך או כך: הראיון הזה הוא צוהר לא ל-Nox Arcana בלבד, כי אם גם אל מסריו האמנותיים של ג'וזף ואל הגותיקה בכללותה. 

𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳•𐌰•𐌸•𐌲•𐌳

תורת הנסתר 

1.      ראשית, תודה לך ג'וזף שהסכמת להתראיין. אתחיל בשאלה קצת לא שגרתית לגבי ההתעניינות הנלהבת שלך בחידות ובפאזלים: אתה חד חידות במוזיקה שלך, מטמין פאזלים בקופסאות הדיסקים ואפילו מפיק משחק מחשב שכל כולו פאזלים גותיים. כיצד מתכתבת תשוקה זו עם התעניינותך בתורת הנסתר?

מאז ומתמיד התעניינתי עמוקות באימה, בקסם, בעל-טבעי ובעצם בכל דבר שהוא אפל ומסתורי. התשוקה הזו מתבטאת היטב בכל היבטי האומנות, המוזיקה והכתיבה שלי. אני יוצר פאזלים לאלבומיי כדי להוסיף עוד קצת ערפל, מסתוריות וכיף, וגם כדי לאתגר את המעריצים שלי. למרות שהפאזלים משלבים הרבה סימבוליקה נסתרת ואפלה, מדובר באלמנט אומנותי ולא יותר.

העניין הזה התחיל בשנת 2006 עם שחרור האלבום Blood of the Dragon. מאחר וקונספט האלבום עסק בחרבות וכישוף[1] והתמקד בהרפתקה רוויה במעשי גבורה, חשבתי שיהיה נחמד גם ממש להטמין חידות ופאזלים בעטיפת האלבום. בעידן הורדות המוזיקה, שיערתי שזה יוכל להיות בונוס לאנשים שבאמת קונים את העותק הפיזי. מעולם לא אמרנו על כך דבר, אך לאחר חודש – חודשיים מעריץ נבון אחד פתר את התעלומה והלהיב בכך את האחרים. מאז אני יוצר פאזלים לעותקים הפיזיים של כל אלבומי האימה. 

בנוגע למשחק המחשב, The Cabinets of Doctor Arcana, הוא מבוסס על מעין מיתוס שהופיע באלבום Theater of Illusion. הרעיון המרכזי הינו אגודה עתיקה של קוסמים ששמרו את סודותיה המעורפלים של מלאכתם המיסטית הרחק משאר האנושות. על השחקנים לפתור סדרה של פאזלים מאתגרים שיבחנו את יכולותיהם, כך שרק הראויים יצליחו. זה במובן מסויים הביטוי לדרך בה אני רואה את קשיי החיים: סדרת פאזלים שעלינו לפתור ביצירתיות, ובפעולות נכונות.

2.      המונח הכללי "תורת הנסתר" הוא מסועף ונתון לפרשנויות רבות. תהיתי מהי עמדתך לגביה ומה חלקך המעשי בתוכה, אם בכלל? האם העמקת במיוחד בתחום מסויים? 

למרבית האנשים, המונח "תורת הנסתר" מצטייר כעניין הקשור לפגאניות. לרוב הוא מתאר דרכים אפלות ומסתוריות שבאמצעותן מתקשרים עם עולם הרוחות או לפולחן ישויות אזוטריות. יש לי חברים רבים העוסקים בשלל פולחנים פגאניים, אבל אני לא עוסק בשום פעילות "דתית" או "מאגית". לדעתי, כל הדתות הגדולות נרקחו לפני זמן רב על ידי מוחות פשוטים שהאמינו שכדור הארץ שטוח. אצל רובן המסר הליבי הוא של שלום ואהבה, אולם מרבית רעיונותיהן הושחתו במשך הזמן. כולן מטיפות לגרסאות שונות של אותה אמת מוחלטת מבחינתן, אך אף אחת מהדתות הגדולות לא הוכיחה את עצמה כאפקטיבית יותר מהשאר. זה מדהים אותי שאנשים שגדלו תחת דת אחת מאמינים שהדת שלהם קדושה יותר מהאחרות ושהשאר מרושעות. מעטים הם האנשים שבאמת חוקרים אמונות אחרות או מעלים תהיות על אמונתם שלהם. התפיסה שלי לגבי עניינים רוחניים היא פשוטה: אל תבזבז את חייך בחיפוש אחר תשובות שהן מעבר לתבונת אנוש. פשוט חיה את חייך במלואם, ללא חרטות. אני כן מאמין שיש קו משותף המחבר בין כל מה שחי, אך היקום הוא דבר כה עצום ומסתורי ומלא בפלאים שאנו בני התמותה לא באמת יכולים להבין. אין אדם שביכולתו לפענח את המסתוריות האין-סופית העוטפת אותנו. אני מאמין שלדמיין את חלומותינו בעיני רוחנו ולשלוח מסרים מנטאליים לכוחות יקומיים יכול ליצור אנרגיה חיובית, אבל אני גם מאמין ששומה עליך לפעול למען מטרותיך. לעיתים די במיקוד מחשבותיך ולעיתים נדרשת עבודה קשה על מנת להשיג את היעד הנחשק.

השקפת עולם ואומנות 

3.      לאורך ההיסטוריה, תנועות אמנותיות יצגו עמדות שהשפיעו על תפיסת העולם המקובלת. ה"גותי" הוא מונח רחב: החל מאמנות סוף ימי הביניים, עובר בספרות המאה ה-19 וכלה בתרבות ה"Goth" של סוף המאה ה-20. מה עומד לדעתך מאחורי ה'אמנות הגותית' ומהם השינויים שאליהן הובילה? באם יש לה מסר, האם לדעתך הוא מתבטא באופן ייחודי באמנות שלך? 

במקור, תיארה המילה 'גותי' את הארכיטקטורה של קתדרלות ימי הביניים. הסגנון הגותי היה שונה למדי מהמבנה הארכיטקטוני המקובל באותה התקופה. מקור השם בשבטים הברברים שפלשו לשטחי האימפריה הרומית וכבשו אותה. היום המונח מתייחס לסגנון אפל ורומנטי באמנות, בספרות ובמוזיקה. הוא מושך אנשים המעזים לחקור את האפל; אלו המגלים עניין בסכנה, בתשוקה ובעל-טבעי. אישית, אני נוטה לתחום אותו בפירושו המסורתי. האסוציאציות המיידיות שלי הן גארגוילים (Gargoyles) המשקיפים ממרומי קתדרלות וארמונות, בתי קברות אפופי ערפל ומצבות מקושטות, יצירות הספרות של ברם סטוקר, אדגר אלן פו ודמויות אימה כרוחות וערפדים. אני חושב שהאומנות והמוזיקה שלי משקפים את כל פני 'הממלכה הגותית', מהיפה ועד המבעית, הגם שכתיבתי מתמקדת יותר באימה.

4.      הצלב הנוצרי נוכח למדי בציוריך, שלא לדבר על האווירה המזכירה את אמנות הכנסייה קתולית. הקשר של כל אלו למורשת הגותית מובן, אך כיצד זה מבטא אצלך את השקפתך על הנצרות ועל הדת בככללותה?

אני משתמש בצלב הנוצרי כייצוג סימבולי למצבות גותיות, אך בסדרת הספרים שלי אני מציג אותו כקמע האור. כל מיתולוגיית הערפדים שאותה אני מציג מתבססת על ידיעותיי המיתולוגיות שנלקחו מהנצרות. השימוש בצלב כ'מגן מפני רוע' נולד בספרו של ברם סטוקר "דרקולה" ומאז הפך לסטנדרט בכל סיפורי הערפדים של ימינו. לבד מסימבוליקה בדויה, אין לצלב שום משמעות דתית בחיי או ביצירותיי. הרבה מציורי נובעים מסדרת הספרים שלי, 'המגדל האפל', המספרים את סיפורו של צלבן מימי הביניים שהפך לשומרה הנצחי של ממלכה אחוזת רוע נוראי. המיתוסים המלווים את המעשיות מתמקדים באלמנטים נוצריים, אך גם לא מעט אלמנטים פגאניים או המשוייכים ל-Wicca. בנוסף, אני משלב ביצירה את הפילוסופיה האישית שלי על דת, מיתולוגיה ותורת הנסתר.

בתחילת דרכי בשנות ה-80 עוד החזקתי בשיירי האמונה הנוצרית, אך לבסוף השלתי אותה מעלי כשהפכתי מודע יותר לאמונות אחרות ולפולחניהן. לראייתי, להיות אדם רוחני לא מחייב אמונה בדת מסוימת, אלא יותר את לייצג החיפוש אחר הקונספט הנוח ביותר למשמעות החיים ואת הבנת חשיבותך ביקום.

5.      תמיד שילבת את תשוקותיך: אל הגותיקה ואל הפנטזיה. מהו הקשר בין השתיים? רק העל-טבעי, או שמא קיים דבר-מה עמוק יותר? 

מלבד עניין הארכיטקטורה והספרות הגותית בכלל, ה'גותי' גם מתאר בעיני אווירה ודפוס חשיבה מסויים, קיומו הקבוע של מוטיב הסכנה האורבת בין הצללים. לתחושתי ה-"גותי" גם מתקשר עם עולם הישן וביתר עומק עם תורות מקאבריות. רוב ספרי וסרטי האימה של היום מכילים אלמנטים הנאמנים לגותי. ה-Goth הוא רחב הרבה יותר מה-Gothic: השני יותר מכוון לתקופה בהיסטוריה של אירופה על הארכיטקטורה והספרות העוסקת בה, בעוד שהראשון מייצג סגנון חיים מודרני, בד"כ של צעירים, המתעניינים במקאברי והחפצים להתחבר לאפלה הפנימית שלהם ולמרוד בנורמות.

כשיצרתי קלפי טארוט גותיים המבוססים על הטארוט המסורתי, השתמשתי בתמות היותר אפלות שבציוריי. יצרתי גם את חבילת קלפי המזל של Madame Endora יחד עם השותפה שלי Christine Filipak. הציורים בחבילת הקלפים הזו מתמקדים יותר בפנטזיה, אך עדיין משקפים את האסתטיקה האפלה שלי. חבילת קלפי מזל זו מעניקה חיזוקים חיוביים על ידי עצות מועילות. כמו בחיים, יש אלמנט של מזל בשליפה אקראית של קלף מסוים, אך ההנחיה המתקבלת בשליפת הקלף נובעת יותר מהתבוננות פנימית ולא מהתערבות על-טבעית.

6.      תשוקתך לאפל החלה בגיל מאוד צעיר, מעטים מכירים זאת. האם אתה זוכר מדוע? האם אתה זוכר את חייך לפני הופעתה, או שתמיד היה זה חלק ממך? 

 מאז שאני זוכר את עצמי, נמשכתי לצד האפל. עם תחילת בגרותי חשתי שכל זה הוא לא יותר משטות ילדותית שעלי להתבגר ממנה אך ברגע שהשלמתי עם תשוקתי, התחלתי ליצור את יצירותיי העגמומיות המבוססות על הרעיונות האפלים האורבים בין צללי דמיוני. יש משהו מפתה בלילה ובכל האפוף צללים. רבים סבורים שאנשים המקיפים עצמם בקדרות הם עצובים או מדוכאים, אך למעשה האפלה מעצימה אותם. אינני שוכן בצללים כל הזמן, אך שם אני מרגיש הכי בנוח.

7.      בעיניי, האפלה כוללת דברים מבעיתים שקשה להכילם, למשל כמו ביצירתך באלבום Zombie Influx, שהייתה די מטלטלת. הוכחת שאתה בהחלט יודע לזעזע את מאזיניך, אלא שלרוב אתה בוחר באפלה קלה לעיכול, אסתטית ורומנטית. מדוע?

יצירות אמנות רבות כגון דרקולה, פנטום האופרה והגיבן מנוטרדם, משלבות זוועה ואלמנטים רומנטיים. הנוסחה הזאת קוסמת לקהל מאחר והיא מרוממת שני רגשות קדמוניים: פחד ותשוקה. אף אני שואף ללכוד את המהות של שתי אלו בעבודותיי.

באלבום Zombie Influx וגם ב-Necronomicon אני עוסק באימה טהורה. קונספטואלית, הם תוכננו להיות חפים מכל אלמנט רומנטי. רבות מעבודותיי נוגעות בקרב הנצחי בין האור והחושך, הסדר והתוהו, הטוב והרע. כמובן שאם מישהו בוחר להסתכל רק על הזווית השלילית, אז זו בעיה שלו. אני אוהב לחקור את היופי שבאפלה, אך יש אנשים החוששים להעז ולהתקרב לצללים.

ברשותך, אני רוצה לצטט מ- Return to the Dark Tower:

"אין האפלה מקור לפחד. זוהי ממלכה עתיקה של צללים ולילה. היא מולידה חלומות ומעניקה מקלט בטוח לכל המחפש מחסה. היא מעצימה כל אדם המקבל אותה ומענגת אותו בטירוף החושים הנצחי שלה".

8.      עד כמה חייך האישיים משפיעים על האומנות שלך? כמה מהרוגע או הכאב משתקפים בציורים ובמוזיקה? 

מעט מאוד. הציורים והמוזיקה שלי הם בריחה מהמציאות. יצירותיי הן התגלמויות טהורות של דמיוני. רוב האמנים שואבים השראה מכמה מקורות. הדבר מאפשר להם להמשיך לעבוד גם בתקופות של טלטלה רגשית ולהיות פרודוקטיביים גם ברגעים הקשים בחייהם. כמובן שקיימת מידה כזו או אחרת של השפעה מגורמים חיצוניים על האומנות שלנו, אך אני משתדל שלא לתת לחיים האישיים להסיח אותי. דפוס החשיבה הזה מאפשר לי להישאר נאמן לחזון שלי. למשל כשאני עובד על אלבומי החורף שלי, אני בד"כ כותב את המוזיקה ומקליט אותה באמצע הקיץ החם. אפשר שיהיה שמשי וחם בחוץ בצורה בלתי נסבלת, אך אני בתוך ביתי, מלחין לחני חורף עגמומיים ואפלוליים. אם אתה מספיק שקוע בתוך העולם שיצרת, שום גורם חיצוני לא יכול לפרוץ דרך מחסומיו.

9.      יצירותיך החזותיות מושפעות מאוד מאמן הפנטזיה פורץ הדרך Frank Frazetta. תיארת את עבודתיו כבעלות "איכות קדמונית אפלה". התואיל להסביר את חשיבות האנרגיה "הקדמונית" בעבודותיך ובהשקפת עולמך? מה דעתך על תנועות ניאו-פגאניות או פרימיטיביסטיות? האם הזאבים בציוריך מייצגים אנרגיה זו לדעתך? 

עבודותיו של Frazetta הקסימו אותי עוד כנער. ציוריו המצמררים לוכדים רגש גולמי, המשלב את הפראי והחושני. מחשבות קמאיות נקשרות בחוזקה לרגשות הבסיסיים ביותר שלנו כפחד, אלימות ותאווה – החפים מכל העידון המצוי ברומנטיקה והתנהגות מתורבתת. אם אמן מצליח לגעת בקהל ברמה כזו, האומנות שלו מציתה את אותם רגשות בסיסיים ומהדהדת עמוק בפנים.

אני שואף להשריש את האנרגיה הקדמונית בעבודתי הגותיות בכך שאני יוצר רקעי תמונות המכוסים צמחיה פראית ומבנים בארכיטקטורה עתיקה בעוד שאני מציב את הדמויות תחת צללים כבדים וערפל. את הזכרים אני מתאר כדמויות מהורהרות בעלי עוצמה על-טבעית, בעוד שהנקבות ממעיטות בלבוש, חושפות עיקולים חושניים עם סקס-אפיל טבעי. בה בעת שהדמויות האנושיות אצלי נועדו להפיץ אווירה חושנית-אפלה, המפלצות נועדו להיראות כמו סיוטים מהלכים. הרבה מיצוריי המפלצתיים שריריים כבהמות ענק, ועם תכונות מוגזמות כמו עיניים אדומות זוהרות ושיניים או ציפורניים דמויי פגיונות.

זאבים מסמלים קדמוניות פראית. יש להם אינסטינקטים פראיים, אך הם גם חכמים מאוד ונאמנים, מה שמעורר בנו יראת כבוד. ברם סטוקר ביסס את דרקולה על אגדות מסורתיות ולכן נתן לו את היכולת לשנות צורה, בין השאר, לזאב. אגדות אנשי-זאב גם הן מוזנות מהפחדים הקדמוניים של האדם מפני זאבים ומפלצות אחרות האורבות בחשיכה. יצרתי כמה דמויות המושפעות מזאבים: החל מבעלי-חיים פשוטים ובהמות על-טבעיות וכלה בשילובים מפלצתיים בין זאבים ובני אדם. מאחר וזאבים הם ציידי לילה, הרבה אנשים האוהבים את האפלה מזדהים איתם.

>>כל הציורים והעיצובים הם של Joseph Vargo, .ונלקחו מהאתר שלו

*

[1] ב'כישוף' הכוונה לתת הז'אנר בספרות הפנטזיה המאופיין בסיפורים בעלי גוון אישי ואגריסיבי יותר.