Dornenreich – Hexenwind | סקירת אלבום, מאת: נופר ברטשנידר-שטרצר
שירתה של ממלכת הקוצים
הלהקה אשר שמה מיתרגם ל"ממלכת הקוצים" (או כדבר "עתיר קוצים") יוצרת ופועלת דווקא בחבל ארץ לו מודבק התואר "ציורי" כאשר הדובר אינו מסוגל וכנראה שאף אינו מתיימר לתאר את יפי הטבע הבוהק בו, משֶׂגב ירוקת עד ולובן פסגות; הלוא זהו חבל טירול אשר באוסטריה, אזור מכשף ומיוחד באחת מהארצות היפות בחלד.
אולם, שמה הקוצני של Dornenreich מסתיר בתוכו את אוצרות היופי הבלום אותם גילתה לעולם. אלבומם הרביעי בו עוסקת הסקירה שלפניכם, כשמו כן הוא: משלח רוחות כישוף במאזין. די במבט אחד בעטיפת האלבום על-מנת להבין את הלך הרוח; המסתורין הנושב משרשראות ההרים השָׂגִיאות, בהירוּת המסווה אופל, ולהיפך.
זוהי יצירה אשר מהדהדת במידת מה את הקודמות לה, אך מהווה אבן דרך ברפרטואר ההרכב, משום שהאלבום סלל נתיב חדש – חקר החלומות (נתיב אשר יתגלם ביתר שאת באלבום העוקב, "Durch den Traum" – "דרך החלום"). ליתר דיוק, לא מדובר בתרומה לאגודה הפרוידיאנית, אלא בהיות המוזיקה משקפת מבנים של חלומות, ואלו ארוגים הם בתודעת האדם כפי שהם ארוגים בטבע הסובב אותו. Dornenreich התכתבה תמידית עם סביבתה, בין אם בהשראה מהטבע המקיף אותה ובין אם ממסורות מוזיקליות אזוריות, אותן ניתן לאתר שזורות במלודיות המתפתלות. כל אלבום של Dornenreich עשוי להיתפש כאודה (Ode) לטבע, אולם בניגוד ללהקות אחרות אשר מקדישות יצירתן בלעדית לנפלאות הטבע והסגידה לו, ההרכב מבדיל עצמו בשל שילוב התכנים: המבט פנימה אל נפש האדם ויחסי הגומלין בין הנפש לבין המקיף אותה מחוץ למבצר הבשר בו היא נשמרת.
מבנה החלום, כפי שבא לידי ביטוי באלבום, מתבטא בשירים ארוכים המכילים חלקים חזרתיים הנתחמים במעברים מפתיעים; מעברים אלו משתנים ממטאל עגמומי ומושחר לקטעי פולק טהור ורך-מבע, ועליהם צעיפי ערפילים עדינים עשויים אמביינט. חלומות מתגלמים במיני אמצעים והתרחשויות, אם לנקוט לשון כללית ויבשה, וההרכב שם לעצמו למטרה לתעד פרקטיקה זו ביכולות העומדות לרשותו: מוזיקה ומילים.
האלבום שם יהבו בשלושת השירים הארוכים, לצד שני שירים קצרים יותר, המהווים מעין פרולוג וקטע מעבר בהתאמה. למעשה, ביצירה זו הציגה Dornenreich את השירים הארוכים ביותר שהקליטה והיוו את כובד משקלו של כל האלבום. השירים נכתבו לא רק על מנת לשקף מסע בעולם החלומות, אלא כדי להזמין את המאזין לצאת למסע משלו, מלווה במי שכבר היה שם ואולי עודנו, ולאתר סודות טמירים בכל האזנה. מלודיות הפולק שהיוו חלק בלתי נפרד באלבומים הקודמים, שם השתרגו להן בטבעיות בעיבודי הבלאק מטאל, זוכות עתה למיצוב מעט שונה שכן המרחב המוקדש לכך גדל ובא לידי ביטוי בנפח אותו מהדהדות הגיטרות האקוסטיות; אלו אמנם היו לאמצעי-מבע בל ניתק עוד מתחילת הדרך של הלהקה, אולם באלבום זה נפחן גדל, כאמור.
הפרולוג "Von der Quelle" ("מן המקור") נפתח בהדי רוחות מנשבות, הנשברות לתוך לחישות הסולן ועיטורי האמביינט הנמזגים זה בזה. תום הפרולוג הוא גם תום הלחישה, הנפתחת ומביאה דריסת רגל של גיטרה המבשרת את בוא השיר המלא הראשון. "Der Hexe flammend' Blick" ("מבטה הרושף של המכשפה") משגר את המאזין הישר לעולם החלומות המבעבע באמצעות מצע גיטרות המזגזג בין ריף מרכזי בלאק מטאלי לבין הבלחות אקוסטיות שכל-כולן פולק הרים, שירה אקספרסיבית חרוכה ונקייה ונשימות קלידים רכות. אל נכון יהיה לקבוע כי שני השירים האחרים נוצקו מאותה תבנית, שכן הם מתפתחים ומתפתלים באופן ייחודי להם (בלב השיר השלישי מגיח עוגב המגרד את השמיים), אולם גם הם פוסלו מאותם חומרים שהציג השיר הראשון ככרטיס הביקור של האלבום. השיר האהוב עליי הוא השיר שסוגר את האלבום, "Zu träumen wecke sich, wer kann" ("להקיץ מחלום, מי יכול") המתפקע ממלודיות המעוררות את הלב והחלום, והראש הנח על דשא, עוצם עיניו וסופג את כל מה שסביבו. הרוחות שנשבו עם בוא החלום, ממשיכות בדרכן גם כאשר בא על קצו.
הסולן והרוח החיה בהרכב, Eviga, הוא ווקאליסט מחונן לטעמי (ועמדתי זו מגובה בהופעותיו בתיאטרון המוזיקלי הנודד שהוא Angizia) אשר שירתו האקספרסיבית הפכה חלק חיוני מהתמהיל שיוצק ההרכב: צווחותיו חורכות, לחישותיו מצמררות וקולו הנקי הוא שופר לרגש נא, אך גם מרגיע ומנחם. הוא מדלג בין סוגי השירה כמי שחי את החלום. בנוסף לכישוריו כזמר וליריקן, הוא גיטריסט המיטיב לבטא את רחשי ליבו, רחשי לב-מלחין שהצליח לסתת מלודיות המכילות בתוכן את הממדים הסמויים בינות לטבע ולאדם אשר ההרכב מבקש לתעד ולשקף.
נדבך חשוב ביצירת ההרכב היא הליריקה, שהתיימרה להיקרא כשירה מראשית דרכה, כפי שהצהיר הכותב. מעניין לראות את הדמיון לתקופת הביניים של Empyrium, אולי ההשפעה המובחנת ביותר על ההרכב, על אף שהחלו לפעול באותה תקופה (ועל אף שבשנים האחרונות Eviga נוטל חלק כנגן בהופעות) במיוחד באלבום המופת "Weiland": הייתה זו תקופה בה הפואטיקה צללה למעמקי הטבע והביאה בכך לידי ביטוי ייחודי את העולמות הנוצרים בכל שיר ושיר. ואולי חשוב מכך: השפעה זו מהדהדת בתוך היצירה עצמה את העולמות החבויים בנפש האדם.
באלבום זה הפכו הטקסטים שכותב Eviga לשירה מינימליסטית, אך כזו השואפת לתעד כמה שיותר דווקא דרך מילים מעטות ומדויקות. הליריקה מציירת את עולם החלומות, בו חי הליריקן, נכנס ויוצא מדלתות הנפתחות ונסגרות בו ברגע כאשר הדיסטורשן העמום מופיע או גיטרה קלאסית שורקת עדנה.
הבחירה במוטיב לירי חוזר של כישוף וקסם הולמת כשער בו צועד ההרכב בדרכו לחקור את עולם החלומות, כל שכן, קשר מיסטי ומיתולוגי בין כישוף וטבע – אותו מעלה האלבום על נס. כיאה להרכב השואב משורשיו, הטקסטים כתובים בגרמנית (לעיתים אף מתגנב לתוכם דיאלקט טירולי) אשר המוזיקליות והמקצב שלהם משתרגים ביצירה כפנינים בעדי. הדגש המושם על חשיבות המילה מחזק את גישתו ההוליסטית של ההרכב, במסגרתה לא ניתן להפריד בין המוזיקה למילים החיות בתוכה.
יצירות מסוג הנדון מבקשות לבנות עולם חדש ומוזר עבור המאזינים להן, בשיתופם המלא, בידיעה שעולם החלומות גדול דיו כדי להכיל את נפתולי התודעה של כל המוכנים להעמיק ולגלותם. במובן זה, האלבום שולח זרועותיו אל הראש והלב, מאחד בין העמק וההר. ברובד עמוק יותר, זוהי יצירה המושכת את המאזין להיטמע בנופים המגולמים בו. יתכן והחלום והטבע, חד הם.
אני זוכרת היטב כיצד חשתי בעומדי מול אותם הרים בטירול, משתאה, רוצה לאחוז בהם, בחלום. האלבום הזה ליווה אותי באותה נסיעה ובעזרתו יכולתי לחוש כיצד היופי אכן ניתן לאחיזה. האווירה ספוגה בכשפים זעירים, נסחפים ברוחות מעלה ומטה, טווים חלומות. היא קרה, אך לא סטרילית, וקרובה עד כדי ליטוף העור, רועד מהרוח. רוח החלום נושבת בינות לנופים ובמאזין עצמו, מכף רגל עד ראש. מוטב להניח לה לסחוף, לעומק ולרוחב, ולהתעורר בעולמות שהיא תגלה לנו.
*
נופר ברטשניידר-שטרצר
נובמבר 2019
מבוסס על סקירה שנכתבה למגזין Avantgard-metal.com ב-2008.