קסמו של הטבע; זעמו ל אדם

רְשִׁימ֥וֹת־תֹּ֖הוּ | Negura Bunget - Om | ביקורת אלבום

מאת: ירון שפונד

22-3-2016

אחת השאלות שתמיד מלווה כל ז'אנר מוזיקלי היא שאלת הגבולות:

"עד כמה ניתן לחדש או להוסיף או אפילו לשנות את הסגנון תוך שמירה על רוח המוזיקה בד בבד עם הבאתו למקומות חדשים".

נכון, לא תמיד יש רצון לשנות אלא רק לשפר את הקיים אלא שמדי פעם צריך שיבוא משהו שמחדש; שמעז; שמזיז עוד קצת את גבולות הז'אנר לפני שיהפך לצפוי ומשעמם.

האלבום OM ("אדם" ברומנית) של Negură Bunget שיצא ב-2006 הוא בדיוק כזה.

Negură Bunget ("יער אפל") היא להקת הבלאק הגדולה ברומניה. למען האמת לקרוא להם 'בלאק מטאל' יהיה מעט מצמצם עבורם כיוון שבעצם Negură Bunget הם שילוב של כמה סגנונות:

בלאק אטמוספרי; פולק מטאל – אבל מהסוג שאינו נופל למלכודות הקיטש וה"שישו ושמחו" של הלהקות הסקנדינביות; דארק אמביינט; ואפילו – פרוגרסיב מטאל מדי פעם.

האלבום הזה הוא שיא ההתפתחות שלהם לטעמי ואומר גם שהוא מייצג בעיני את החזון המוזיקלי שלהם בצורה הטובה ביותר. שני האלבומים הבאים של ההרכב נדמים יותר כניסיון לחזור על אותה נוסחה אולם התחושה היא שההרכב והאלבומים גם יחד איבדו משהו מהייחודיות שהייתה ב-Om עקב שינויים דחופים שקרו בלהקה בגלל עזיבתם של שני חברי להקה מרכזיים.

האלבום נפתח ב-intro אווירתי בשם Ceasuri rele ("שעות רעות") המכניס אותנו לאווירת היער האפלולי והחשוך המפחידה והמסקרנת כאחד ובכך גם אל האווירה הקרה והאפלה של האלבום.

התחלה זו מובילה אל הקטע השני ששמו Țesarul de lumini ("אורג האורות") הנפתח בסגנון בלאק אווירתי זועם עם ריף מתגלגל שלפרקים הופך רגוע ואפל ואז חוזר לסורו כמו סופה לילית בהרי הקרפטים. קטע זה יכול לשמש כמייצג כללי לסגנונה ואיכותה של להקה המושג בשילוב של שני מוטיבים: קסמו של הטבע וזעמו של האדם; רגעים אוירתיים לצד Blast Beats וצווחות בלאק מטאל.

השיר מתחבר בסופו לקטע אווירתי נוסף שבו עבודת קלידים נפלאה המתארת את יצירתו של האדם הראשון בטבע.

השלווה מופרת בסופו של דבר ע"י השיר הרביעי שגם קיבל ווידאו-קליפ בהמשך והנקרא: Cunoașterea tăcută  ("ידע חסר מילים") הממשיך את הקו של השיר השני כבלאק מטאל מתגלגל ואווירתי. במחשבה נוספת הייתי מגדיר גם את הקטע הזה כ"ייצוגי" לאלבום. בשיר זה נכנס אלמנט מוזיקלי נוסף ומעניין מאוד: השימוש שהלהקה עושה בכלי נגינה עממיים כגון חליל פאן המלווה את ריפי הבלאק לאורך כל השיר. המגמה נמשכת בשיר החמישי Înarborat ("שתול") הנפתח בחציו הראשון בנגינה משולבת של טולניק (כלי נשיפה רומני המזכיר קרן אלפים) יחד עם סמנטרון (כלי נקישה מעץ המזכיר קסילופון הפוך) – זה פולק אמיתי! פולק הוא לא רק היכולת לשיר שירים בשפה זרה, אלא גם היכולת לייבא כלים מסורתיים מהתרבות שלך אל תוך המטאל (ואקורדיון איננו כלי מסורתי...). בחלקו השני הופך השיר לבלאק מוכר ומהיר. החיבור לשיר הבא Dedesuptul שהוא הכבד והמהיר ביותר באלבום מתבצע מתוך השיר החמישי. השיר השישי שם "לרגע" את הפולק וה-Ambient בצד לטובת עוצמה ולפרקים אפילו מבקר במחוזות מוזיקליים אחרים לחלוטין במיוחד לקראת סוף השיר המזכירה אפילו ג'אז פה ושם.

בקטע השביעי – האינסטרומנטלי והאפי – לוקחים אויר לרגע וחווים את האווירה הנוצרת, המעלה אותנו דרך העננים לפסגות ההרים הקרפטיים ומכינה אותנו לקטע הכבד De piatră ("מן האבן") המכה בנו כמו הר ע"י בלאק מטאל מהיר המלווה קלידים. התחושה שהשיר מעניק לנו היא של מעין "סגירה" מסויימת עוד מהשיר השני והבלתי נשכח מלב, ומורגש שזהו שיר המהווה 'שיר מראה' עבורו. זאת, ועוד: בניגוד לשאר השירים השיר הזה אינו נרגע ואינו מאיט את קיצבו...

שני השירים הסוגרים את האלבום אף הם מעניינים: Hora soarelui ("ריקוד השמש המעגלי") מתחיל כבלאק מטאל לכל דבר ומייד הופך לשיר עם רומני המבוצע ע"י קסילופון, חלילים ושירה עממית נקייה. השיר נחווה כסוג של טקס בכפר אי שם ביערות טרנסילבניה ולמרגלות הקרפטים העצומים בעת חילופי העונות – הלחם המצויין של מוזיקת פולקלור עממית הנזרקת הישר לתוך אלבום בלאק אוירתי שרק מעט מאוד להקות יודעות לעשות אותו נכון. השיר עצמו מסתיים בבלאק מטאל מהיר האורך כדקה, ומשם? הישר לתוך הרצועה האחרונה של Dark-Ambient המכריחה אותנו להיפרד מהאלבום כשהחושך הערפילי של היערות בטרנסילבניה עודנו עימנו.

כפי שכתבתי בתחילת דברי האלבום הזה מוכיח לדעתי את החשיבות להיות תמיד מקוריים; תמיד למתוח את גבולות הז'אנרים ולייצר משהו חדש מבלי לחשוש מזה.

האלבום עצמו לא פשוט, ודורש מספר האזנות כדי להכיל את הרבדים השונים המופיעים בו וגם כדי להתרגל לשינויי האוירה המוטבעים בו. ואם כבר הזכרנו אוירה: מעטות הלהקות היודעות לרקום אוירה אפלה כמו Negură Bunget – הרגשת חורף קפוא אי שם ביערות העבותים של הקרפטים.

Negură Bunget שחררו עוד משחר ימיהם חומרים מעולים ולא שגרתיים שלטעמי הגיעו לפיסגה באלבום הזה. באלבום שאחריOM  כבר נפרדה הלהקה משני חברים מאוד משפיעים בהרכב (שהקימו את Dordeduh שבעצם די ממשיכים את הקו של OM) ורק חבר אחד מההרכב המקורי נשאר והוא היה זה שהקים את הלהקה מחדש. לאחרונה שחרר ההרכב אלבום נוסף בשם Tau – אלבום הממשיך לנסות לקחת את הבלאק שלהם הלאה, לעוד מקומות וצלילים חדשים.