צליינות בערה בתשוקה

רְשִׁימ֥וֹת־תֹּ֖הוּ | ראיון עם Andrew Oliver, האיש מאחורי הפרויקט Chaucerian Myth

08-8-17

כל מי שקצת מכיר Dungeon Synth, קרוב לוודאי שהאזין פעם ל-Chaucerian Myth - פרויקט של מוזיקאי מוכשר מצפון קרולינה העונה לשם Andrew Oliver, חובב מושבע של תרבות ימי הביניים וביתר שאת ליצירותיו של הסופר והמשורר Geoffrey Chaucer, מאבות הספרות האנגלית (מקור השם Chaucerian Myth).

אחת הדילמות הקשות שלי לגבי אמן זה היא מה האלבום האהוב עליי מבין יצירותיו. שלושתם ניכרים בקונספטים המוזיקליים הייחודיים שלהם, ובשילוב של תחכום טכני סוחף עם תשוקה מרגשת ואווירה מדהימה. מעבר לכך, ניכרת היטב גם השונות ביניהם למרות שתכליתם זהה: בכולם המוזיקה מבוססת על סיפורים שנכתבו בסוף ימי הביניים.

אחד האלבומים המוכרים בז'אנר, הוא אלבומו הראשון The Canterbury Tales שיצא ב-2016 ומיד התגלה כקלאסיקה. ביום חורפי מעורר השראה באותה העת, בעודי מעביר חולי קל, נתקלתי אף אני באלבום הזה והאזנתי לו: לכל 3 וחצי שעותיו. שם, נדמה לי, התאהבתי סופית ב-Dungeon Synth. האלבום, יצירה ניאו-קלאסית תזמורתית המשלבת פולק ימי ביניימי ומושפעת חזק מרוק מתקדם משנות ה-70, מבוססת על סיפורי קאנטנברי שהוא למעשה קובץ מעשיות מאת ג'ופרי צ'אוסר המתאר את עלילותיהן של קבוצת צליינים.

שני אלבומיו האחרים אף הם אינם קוטלי קנים: Troilus and Criseyde, שילוב חד של מוזיקת ימי ביניים עם ג'אז המתאר סיפור אהבה ביזרי ביותר בד בבד עם סיפור מלחמה אפי ודרמתי על רקע מלחמת טרויה (אף זה, מאת ג'ופרי צ'אוסר) והאלבום The Book of Margery Kempe, אלבומו האחרון והיותר אקספרימנטלי המושפע מהנויז והאזורים היותר אפלים בז'אנר. האלבום מבוסס על אוטו-ביוגרפיה של צליינית קדושה הסובלת מבעיות נפשיות ופיזיות עת הזיות שטניות מענות אותה בעת שמפיצה את טוב ליבה בארץ זרה.

Chaucerian Myth הוא פרויקט ה-Dungeon Synth האהוב עליי, ואנדרו עצמו הוא מוטיבציה גדולה. מדובר באמן הנאמן לתשוקותיו ונראה כי עוד נשמע ממנו בהמשך.

באמצע חודש נובמבר 2017, שוחחנו אנדרו ואנוכי על הכל כמעט: על עבודותיו, על ספרות, וכמובן על סצנת ה-Dungeon Synth. הנה הראיון כולו לפניכם.

א. קודם כל אני מודה לך על זמנך. איך היית מתאר Dungeon Synth מנקודת מבטך, למישהו שמעולם לא שמע עליו מעולם? ולפי זה, כיצד היית מתאר את העבודה שלך?

אין בעיה. אני תמיד מעריך את ההזדמנות להתראיין, ואת העובדה שאנשים עדיין מתעניינים במוזיקה שלי. מבחינת תיאור הז'אנר לאנשים שאינם מכירים אותו, זה תמיד נראה לי בעייתי במקצת מכיוון ש-Dungeon Synth הוא ז'אנר מאוד מגוון מבחינה מוזיקלית. יש כל כך הרבה סוגים עד שאינני יכול להתייחס אליו כאל מקשה אחת. בד"כ אני אומר שזה שילוב: אמביינט, ניאו-קלאסי, Drone, ובאופן כללי-Fantasy Synth. מבחינת המוזיקה שלי, אני חושב שהיא מייצגת בצורה טובה את המגוון הרחב שבז'אנר. אני מכוון לכך שהיא תביע את כל המנעד שיש לו להציע ואולי אפילו להתעלות מעליו, אם אני מסוגל לכך.

ב. הבה נדבר על האלבום המוכר ביותר שלך: תוכל לספר לנו על יצירת הספרות "עלילות קאנטרברי"? מה כ"כ מצא חן בעינייך ביצירה שגרם לך להקדיש את עצמך ליצירת האלבום המוכר, המורכב, והארוך שיצרת בהשראתה?

האלבום The Canterbury Tales הוא הפעם הראשונה בה הקלטתי מוזיקה ופרסמתי באופן פומבי. הייתי כותב ומלחין שירים שנים לפני כן, מטאל וג'אז בעיקר, אך היה זה מייאש דרך קבע למצוא נגנים שיקליטו איתי חומרים כאלה. עד שגיליתי מחדש את ה-Dungeon Synth, והוא שגרם לי להבין שמדובר במדיום המושלם עבורי לפרסם בו מוזיקה בכוחות עצמי. באותה העת גיליתי מחדש את "עלילות קאנטרברי" מאת ג'ופרי צ'אוסר שהוא הסופר האהוב עלי. זה היה כה מעורר השראה עד שהחלטתי להפוך את כל הסיפור לאלבום קונספט ולבסס את כל הפרויקט על עבודותיו ועל עבודות דומות לו. זהו אלבום מאוד מיוחד עבורי היות וחלק גדול ממני השתתף ביצירתו. הייתה זו מלאכת אהבה תזזיתית וקודחת לה הקדשתי שישה או שבעה שבועות בהם עבדתי כל יום, פעמים אף 8-10 שעות ברצף. אני נרגש שאנשים עדיין נהנים מהאלבום והגם שאינני סבור שהוא הטוב ביותר שיצרתי, או המורכב ביותר,הפופולריות שלו כלל לא טורדת אותי. אני אוהב אותו ותמיד ישמר לו מקום מיוחד בלבי.

כל פרט בעבודותיו של צ'אוסר מעוררות בי השראה. היכולת לקרוא את עלילות קנטרברי בשפה המקורית בה נכתב (אנגלית תיכונה) אין לה אח ורע: יופייה של השפה בה השתמש הוא נשגב עבורי ואני מוצא קריאה מלאת פלאים בשיריו המעוררים יצירתיות ותשוקה כל פעם שאני קורא אותם. וזה רק בנוגע לשפה בה הוא משתמש; תוכן המעשיות אף הוא מדהים. הוא מצייר דרך סיפוריו פורטרטים מדהימים של דמויות רבות ועלילותיהן, המייצגות פלגים שונים בחברה האנגלית בזמנו. הוא מעלה סוגיות הנוגעות ב[מה שניתן היום להתייחס אליו כ] דת מאורגנת, ממשלה, קומדיה, פמיניזם, ומעמד הפועלים, הכל תוך שמירה על טבעם השירי של עבודותיו. אני תמיד מתרגש כשאני חושב על כך, יש כר נרחב להשראה בעבודותיו אלו.

[יובל] נשמע כמו משהו ששווה לקרוא! דעתי היא שעל ספר להיקרא בשפתו המקורית ולקרוא יצירה בטקסט כ"כ ישן (אפשר לומר עתיק?) נשמע כמו חוויה מדהימה.

[אנדרו] בהחלט. ישנם כמה תרגומים לאנגלית מודרנית לזכותם של כמה מתרגמים מדהימים (שנעזרו כמובן בעובדה שיש די והותר דמיון בין אנגלית תיכונה לזו המודרנית), אך הקריאה בשפת המקור, כפי שאמרת, היא בהחלט הדבר האמתי.

ג. להרבה אנשים, Dungeon Synth זה בעיקר לקיחת הפסקה מענייני היום-יום ו"יציאה למסע פנימי ובטוח" - אסקפיזם. האלבום שלךThe Canterbury Tales עושה זאת בצורה מדהימה. האם היית מודע לכך בזמן שעבדת על האלבום?

זו שאלה קשה בשבילי מאחר ואני לא מעריץ גדול של "אסקפיזם" במובן הנוהג בז'אנר. אין לי בעיה שאחרים עושים את זה כמובן, אבל אני לא יכול לומר שזו היא עמדתי בעת שאני יוצר מוזיקה. אינני חווה מוזיקה כבריחה מהחוויות שלנו אלא אדרבה: העצמתם והכוונתם למקומות אחרים, שהרי ממילא אין בכוחנו לברוח מהחיים ומהמציאות. מסע פנימי ובטוח כפי שתיארת, אינו בריחה כלל לפי דעתי, אלא הזדמנות פילוסופית בה נוכל לבחון את המציאות באופן שונה דרך התבוננות פנימית.

המוזיקה שלי אינה בריחה בעבורי כי אם הבעת המציאות המושרשת במציאות, ולכן מושפעת מהסובב אותי. ובכל זאת, אני נושא 'מוזות' או פרשנויות גם מבלי הצורך להרגיש שעליי לברוח מן המציאות. אם אחרים מרגישים בדחף כזה איני מוצא בזה שום פגם; זו בהחלט דרך לצרוב זיכרונות גדולים וחוויות, ולהקנות יצירתיות גדולה אך אני לא נוהג כך.

ד. הבה נדבר על האלבוםThe Book of Margery Kempe: אחד הדברים האהובים עליי באלבום מלבד מקוריותו הוא העצמה שבה הוא מעביר סיפור של ממש דרך מוזיקה. הוא מכיל בתוכו מגוון מצבי רוח, ומאופיין בשימוש מקורי של נויז: הכל גורם לו להישמע באמת כמו מסע צליינות רוחני מלא בחוויות חולניות, גאולה, הרפתקאות ותחושות רבות נוספות בהקשר דומה. התוכל לחלוק עימנו מן הרעיונות המוזיקליים שהובילו אותך ביצירת האלבום המיוחד הזה? אולי לספר קצת על התפיסה האישית שלך את הסיפור עליו הוא מבוסס?

לעת עתה The Book of Margery Kempe הוא האלבום האהוב עלי מבין אלו שכבר פרסמתי, ומכמה טעמים:

ראשית - מבחינה מוזיקלית תמיד שאבתי השראה מאמני Dungeon Noise כמו Einhorn, Tyrannus ו-Ranseur, בין אחרים. זה זמן מה שרציתי לשלב נויז במוזיקה שלי אבל לא רציתי לכפות זאת היכן שאין זה מתאים; חפצתי שיימזג בהיגיון ושיהיה טבעי. כשהלחנתי את Deep Sickness, הרצועה הראשונה באלבום, זה בהחלט תיאר היטב את Margery בעת שנפלה לחולי נורא ואיבדה את שפיותה לאחר הולדת 14 ילדיה (מספיק כדי לשגע כל אחת, אני בטוח). מעבר לכך הושפעתי מהסאונד היותר קודר ונחוש בז'אנר כך שהשתמשתי ב-Soundfonts [1] במקום כלים ממוחשבים; רציתי להעביר חווית סאונד גולמית. גם הלחנים פחות מורכבים מהאלבום הקודם, Troilus and Criseyde, כך התאפשר לי להתמקד בפראזות חוזרות ובמלודיה מבלי לאבד את המורכבות שבתזמור עצמו.

מבחינה רגשית אני מאוד שקוע  בסיפור של מארג'רי קאמפ. זה הספר האוטו-ביוגרפי הראשון שנכתב באנגלית והראשון שנכתב בידי אישה, כך שאנו מקבלים ממנו תובנות מעניינות מאוד לגבי חיי האנגלים בסוף ימי הביניים, במיוחד מאחר ומארג'רי לא נהנתה משפע בשום בחינה. מבחינה רגשית הסיפור הוא כה נהדר עבורי שזה לא ייאמן: מצאתי עצמי מעורב רגשית יותר ויותר עם כל קריאה נוספת של הספר במהלך ההכנות ליצירת האלבום. מארג'רי הייתה אישה קדושה. היא וויתרה על הכל כדי לעזור לחסרי כל בארץ זרה ונותרה לבדה בארץ שלא דוברת את שפתה. היא נאבקה דרך חזיונות נוראיים והזיות שייסרו אותה בייסורים נפשיים ופייסים. מלבד אותם מחוסרי כל, כולם נרתעו ממנה היכן שלא הגיעה. מדובר בדמות רוחנית במלא מובן המילה. כל מה שאני יכול לומר הוא שאני מאוד התחברתי למארג'רי בזמן שעבדתי על האלבום, והיא אישרה כל תו שאתה שומע.

[יובל] כל התיאור הזה גורם לי להבין מדוע בחרת ברעיונות האלה. בשמיעה חוזרת של האלבום, הכל מתחבר בצורה מאוד הגיונית.

[אנדרו] תודה. אני שמח שאתה חושב כך. זו בהחלט הייתה העבודה האישית ביותר שלי עד כה. הרגשתי בכנות כי עליי לעשות צדק לסיפור חייה של מארג'רי ורציתי לעשות זאת דרך המוזיקה.

[יובל] האם עסקת בנויז גם לפני הקלטת האלבום?

[אנדרו] מעט, רק כדי להרגיש נוח עם זה אך לא באופן משמעותי. תמיד נהניתי מנויז ונהניתי לעבוד איתו, כך שאני שמח שבסוף שיצא לי לשלב נויז ב-Chaucerian Myth.

ה. שניים מאלבומיך המתמקדים בצליינות. האם אתה מחשיב עצמך כאדם רוחני? האם שקלת פעם לבקר בירושלים, או באתרים קדושים באירופה?

אינני אדם רוחני במובן הרגיל של המילה. אני לא שייך לשום דת או אמונה רוחנית אבל אני מגלה שמוזיקה וחוויות דומות לה ממלאות בתוכי את המקום שהרוחניות ממלאת עבור אחרים. אני מאוד רוצה לבקר אתרי קדושה  בכל העולם: ממכה לירושלים לקתדרלת קאנטרברי - לאו דווקא בגלל האמונות הקשורות באותם מקומות, יותר כדי לחלוק את החוויות הרוחניות שהן מפיצות. יהיה זה דבר יפה אפילו לזר. אני אוהב את הרעיון של הצליינות ומאמין שזה חשוב בין אם מבחינה רוחנית מסורתית ובין אם מבחינות אחרות.

ו. באלבום Troilus and Criseyde אתה משתמש בסגנון מעניין: מעין שילוב של ג'אז עם מוסיקת ימי הביניים, מאוגדים יחדיו לאלבום שהוא Dungeon Synth טהור. התוכל לחלוק עימנו כיצד הגעת לרעיון הזה ומדוע בחרת דווקא בשילוב הזה לספר את הסיפור של צ'אוסר שעליו האלבום מתבסס?

אם היה עליי לבחור אחד, ג'אז היה הז'אנר האהוב עליי. האזנתי המון לג'אז בזמן שעה שהלחנתי את Troilus and Criseyde. רציתי שזה יהיה אלבום שונה בצורה יוצאת דופן מ-The Canterbury Tales. מבחינת הקונספט, אני סבור שמוזיקת ג'אז דרך סינקופות, הרמוניות מסוחררות, וטבעו (הכאוטי לפרקים) מתאים לטבע הסיפור שבעצמו איננו יציב.

[יובל] אולי תוכל לספר לנו מעט על הסיפור כפי שאתה רואה אותו?

[אנדרו] הוא מעניין מאוד: בתחילה, לא היו טרוֹיִלוּס או קריִסֶייִד מעוניינים כלל זה בזו; ואולם משנורה על טרוילוס חיצו של קופידון, התאהב בקריסייד בהגזמה ובאובססיביות אף שעדיין לא הייתה מעוניינת בו. טרוילוס החל בטבעיות לנסות לכבוש את ליבה באמצעים מגוחכים להגזים, וקריסייד עלתה תוך כך על רעיון מבדר: שתשכב עימו בעת שבן דודו צופה בהם באותו החדר. בביזאריות זו צוחק צ'אוסר על האהבה האווילית בחצרות האצילים והאבירים של ימי הביניים. הסיפור הוא על רקע מלחמת טרויה. אנשים מתים, כולל מספר דמויות ראשיות. אלים ורוחות נקראים לעזרה ואף צ'אוסר עצמו הוא דמות. הסיפור מתאזן בדואליות שבין הצמדות משונה לקומדיה מגוחכת ושירה אפית ורצינית דוגמת הקלאסיקות של יוון העתיקה ורומא. מסיבה זו מדובר בספור מאוד מעניין שעורר בי השראה עזה.

ז. המוזיקה שלך מתמקדת בתרבות וספרות ימי ביניים, לרוב סיפורים מאת ג'ופרי צ'אוסר. האם שקלת פעם לשלב השפעות ספרותיות ותרבותיות אחרות? אולי תחת פרויקט נפרד?

ובכן, אני עובד על אלבום שמבוסס על "Goblin Market" מאת כריסטינה רוֹזֵטיִ. זו עבודה שהיא אחרי ימי הביניים, אם כי עדיין קדם-מודרנית והמתאימה לפרויקט מבחינה אסתטית כך שאני לא רואה צורך בפרויקט נוסף. עוד אין תכניות מוחלטות לקפוץ לפרויקט צד אבל חשבתי על זה קצת וייתכן שמתישהו בעתיד אעשה זאת, לכשיבשילו התנאים. ועם כל זאת כמה פרויקטים גדולים נמצאים כבר בדרכם החוצה העתידים להעמיק את מיתוס ה-Chaucerian Myth. אינני יכול לומר הרבה כעת אבל מעורבים כאן דברים גדולים יותר ממה שרגילים בו.

[יובל] טוב לשמוע, האלבומים שלך מאוד מגוונים מובחנים, תמיד מפתיעים מחדש עם הקונספטים המעניינים שלהם. נחמד שאתה נותן טיזר להפתעה הבאה שאתה מתכנן לנו!

[אנדרו] לגמרי! אני תמיד שואף ליצור אלבומים שונים במהותם ולאתגר את עצמי בגבולות חדשים. בינתיים, לא אזלו לי הדרכים לעשות זאת כך שצפה לעוד המון מוזיקה בקרוב!

ח. אני מכיר הרבה יוצרי Dungeon Synth שיצירותיהם מלוות בשירים וסיפורים המבוססים על עולמות שהם יצרו מפרי דמיונם. Erang [2], למשל, הוא מהמפורסמים ביניהם. האם שקלת פעם לעשות משהו דומה?

כפי שאמרתי, אינני יכול להרחיב כרגע אבל Chaucerian Myth עתיד לשלב בתוכו אלמנט של בניית עולם באופן שייאפשר לאלבומים קודמים ואמנים שהשפיעו על התהוותו להיכלל בו בטבעיות. אז אני מניח שאני יכול לענות לשאלתך ב'כן' :)

ט. תוכל לספר לנו על עברך כמוזיקאי והשפעותיך מהבלאק מטאל, Dungeon Synth, ובכלל?

בלאק מטאל היה חשוב מאוד להתפתחותי כמוזיקאי אולם בעת שהתחלתי ליצור Dungeon Synth התפתחתי מעבר לו. אני עדיין אוהב הרבה מוזיקה מהז'אנר, אבל אני לא ממש מאזין לו מלבד כמה אמנים בודדים. ההיחשפות הראשונה שלי ל-Dungeon Synth הוא האלבום Dauði Baldrs מאת Burzum,  אותו שמעתי לפני המון זמן. מאוד נהינתי ממנו, אבל אני לא יכול לומר שממש הפנמתי אותו או ששאבתי ממנו השראה. מבחינת אמני Dungeon Synth שכן הושפעתי מהם זכורים לי כרגע: Lord Wolf, Lugburz, Jim Kirkwood, Lord Lovidicus  ו-Taur Nu Fuin. הושפעתי מאוד מהאמנים אלו וכשהאזנתי להם שנים אחר כך, ידעתי שאני חייב ליצור מוזיקה כזו. בילדותי ובימי נעורי האזנתי בעיקר ללהקות כמו Celtic Frost, Electric Wizard, Anvil, Death, ואחרים, לפני שהתאהבתי ב-Rush, הלהקה האהובה עליי עד היום; כככלל - רוק מתקדם הוא ז'אנר שהשפיע רבות על עשייתי הנוכחית.

[יובל] באילו כלים אתה מנגן? שקלת פעם לנגן על כלים מסורתיים כגון לאוטה רנסנס? [3]

[אנדרו] אני מנגן בגיטרה, באס, תופים וקלידים, למרות שבאס זה הכלי שאני הכי טוב בו כרגע מאחר ועליו אני מתאמן הכי הרבה. מעניין אותי מאוד לנגן בכלי פולק מסורתיים וכנראה שגם אעשה זאת אם יהיה לי את הכסף לזה.

י. אחד הדברים שאני יותר מעריך באופי של ה-Dungeon Synth הוא שנראה שהז'אנר לא מאבד את עצמו לדעת. אני מאמין שככל שאנו מתבגרים קשה יותר לשמר את האותנטיות האישית, ולהלחם על להיות נאמן לתשוקותיך על פני ציפיותיה של החברה הסובבת, אולם ישנם הרבה אנשים שנשארים בסצנה גם לאחר שבגרו והפכו להורים. מעניינת אותי עמדתך בעניין.

אני בהחלט אוהב את זה. לי אין תכניות להביא ילדים (נקישה על העץ), אבל אני אוהב לראות הורים בסצנה כי אני מדמיין שהחוויה הזו משפיעה על המוזיקה לטובה. אחרי ככלות הכל, חוויות החיים הן שחשובות ביצירת מוזיקה. אני חש השראה תמידית מאווירת התשוקה האותנטית וההתעניינות בסצנה. כפי שאמרת, זה יכול להיות בעייתי להקדיש זמן למוזיקה כשלחברה תכניות אחרות עבורך אבל חשוב הסיפוק שלך כאמן מן היצירה שלך לאורך הזמן.

יא. היכן אתה רואה את סצנת ה-Dungeon Synth בעשור הבא? אילו שינויים אתה מצפה לראות, ואיך אתה חושב שתושפע מהם?

זו שאלה קשה. בכנות, אני לא בטוח. הז'אנר השתנה הרבה ואני לא בטוח לאן יפנה בעשור הבא. דבר אחד אני יכול לומר בביטחון כמעט מלא: אם כל שינוי יתבטא בכנות ולא יהיה שטחי אזי הוא לא ייכפה עלי או על אף אחד אחר בצורה מאולצת, לא ממקום ורצון אמתיים. אני דיי בטוח שאוכל להמשיך ולהתקדם מוזיקלית בדרכי שלי באין מפריע ושכל שינוי מהותי בסצנה ינבע מהאמנים עצמם ולא מבחוץ.

[יובל] אני תמיד מתרשם שהסצנה נוטה להיות פתוחה לאלמנטים חדשים והתנסויות. מהבחינה הזאת, אינני רואה שום שינוי זולת הגידול האינטנסיבי ודעתי מתהפכת בעניין זה.

[אנדרו] כן, אני חושב שאתה צודק. דיי בטוח שהסצנה רק הולכת וגדלה. באופן אישי אני לא חושב שזה דבר רע - זו אולי הדרך היחידה בה אוכל אי פעם להשיג דגני בוקר של Erang - ומרגש אותי לראות לאן נגיע עם זה. אני לא חושב שהז'אנר יהפך לנחלת הכלל אבל אני כן חושב שזה יהפוך אולי ל'פולחן' גדול יותר, דיי בוודאות.

יב. טיפים לאמני Dungeon Synth שאפתניים?

עצותיי הטובות ביותר הן: היו כנים מוזיקלית ולעולם אל תפסיקו ללמוד. עשו מה שעושה אתכם מאושרים. כמובן, שר הטבעות הוא פג תוקף כרגע, אבל אם זה הדבר היחיד עימו תוכל לשפוך את לבך ואת נשמתך, אז לך על זה. רעיונות נוספים יעקבו לבטח. ובכל זאת: אני חושב שהכרחי להמשיך להתחנך בתיאוריה מוזיקלית וגם בחיפוש המתמיד אחר חוויות חדשות להעצמת המוזיקה. תמיד להמשיך לגדול!

יג. הרבה אמני Dungeon Synth מעדיפים להישאר אנונימיים ברמה כזו או אחרת. אתה לעומתם, מצלם סרטונים של עצמך מדבר ומניח קישורים לפרופיל הפייסבוק הפרטי שלך. היש סיבה לזה? מה דעתך על החלטותיהם של אמנים אחרים והעדפתם להיוותר אנונימיים?

אם אמנים אחרים מעדיפים להיות אנונימיים זה בסדר גמור, ואני רואה הרבה סיבות טובות לעשות זאת - זה מוסיף ערך מיסטי וקסם. במקרה שלי, אני לא רואה סיבה להיות אנונימי. לפני שהתחלתי לעשות Dungeon Synth הסצנה לא הייתה כ"כ גדולה כמו היום (סביב שנת 2010 וקצת מוקדם יותר), וחשבתי שיהיה מעניין להיות באינטראקציה עם אמנים נוספים. עכשיו כשהסצנה גדלה ולכולנו ההזדמנויות שלנו, אני מניח שאני פשוט מעדיף להישאר אני.

יד. תודה לך שהתראיינת אנדרו! מילים אחרונות לקוראים?

אני מבקש להודות לך על הריאיון! זו הייתה הזדמנות נפלאה. אני גם רוצה להודות לכל מי שקורא את זה ולאלה שעדיין מתעניינים במוזיקה שלי. זה מחמיא מאוד לראות שאנשים עדיין מפיקים הנאה מיצירותיי. מעולם לא ציפיתי שכך יהיה אי אז כשפרסמתי את אלבומי הראשון. תודה לכולם, ויהיו עוד הרבה חומרים מ-Chaucerian Myth!

[1] בניגוד לתוכנות כלים וירטואלים, "Soundfonts" הם דגימות זולות ופשוטות של כל מיני כלים וצלילים.

[2] האמן - Erang (קישור לבנדקאמפ), אולי המוכר ביותר בז'אנר.

[3] לאוטה רנסנס התפתחה מהעוד שהגיע לאירופה מתורכיה, והייתה פופולרית מאוד בתקופת הרנסנס