הנח לעולם שאינו נתפס; פרוץ הלאה, לבי העולץ

רְשִׁימ֥וֹת־תֹּ֖הוּ | סיקור אלבום - Various Artists – Eichendorff: Liedersammlung

מאת: נופר ברטשניידר-שטרצר

15-12-2017

אפתח בגילוי נאות: ביקורת זו נכתבה בחלקה הגדול על אדן חלונו של מלון מינכנאי, לקראת תום מסע רצוף פלאים קטנים בגרמניה.

*

יוזף קארל בנדיקט פרייהר פון אייכנדורף (1788–1857) היה ממשורריה הבולטים של הרומנטיקה הגרמנית, העוסקת בטבע, באהבה ובמסעות ביניהם. מאחר ונושאים אלו עוברים כחוט השני בזרם הגרמני–רומנטי של הניאו–פולק, יזם אווה נולטה, איש ההרכב המופלא Orplid ובעל הלייבל, פרויקט בו הרכבי ניאו–פולק יפיחו רוח חיים מוזיקלית בשיריו של אייכנדורף. הניאו-פולק הוא בחירה טבעית לפרויקט שכזה, משום שהוא מתפלש איתנו בירוקת שהיא הלב הגרמני, תחת המעטפת של מילותיו של אייכנדורף המציירות מאוויים ותחושות של האדם הפשוט, בעיקר כשהוא ניצב מול הטבע. ואכן, אמני האלבום עוטפים את המילים במנגינות עגמומיות, הנוסכות קווים עדינים של מלנכוליה תחת העננה שהיא יצירתו הרומנטית של המשורר.

האוסף מביא לפתחי את גרמניה שהייתה ולא אבדה, כפי שהיא מתגלמת בהמיה חרישית של אמירים, כפי שהיא יוצקת את הרומנטיקה שלה: הלילה, הכוכבים, השמיים. האדמה, העצים, הטבע. העיניים הרואות והלב בתנועה מתמדת בין השירים. זו הגיטרה המייבבת של Orplid המושכת תפאורה של יום חדש, וכל מה שבין לבין, עת מגיח קולו המעט אדיש של Sonne Hagal המבשר את בוא הלילה.

היינריך היינה (Heine), משורר גדול שהתנסה אף הוא ברומנטיקה אך תמיד נותר מפוכח ואירוני, כתב:

"וכאשר שמעתי דוברים גרמנית
תקף אותי מצב רוח;
היה נדמה לי כי לבבי
מדמם בעודו זחוח"

(מתוך "גרמניה – אגדת חורף" בתרגום שלמה טנאי)

להוציא את האירוניה בדבריו - כך הרגשתי אני, עת האזנתי לאוסף בפעם הראשונה.

ריחה של גרמניה הנודף מהשירים, ממילותיו היפהפיות של אייכנדורף, מהקולות הבוקעים מתוך המוזיקה – עדינים וגבוהים כשל אליזבת שונפלד ואולריקה הירש, נמוכים ונחושים כשל אווה נולטה ואנדריאס ריטר. כל זה מערבל את פנים הבטן.

"Die Luft ging durch die Felder
Die Aehren wogten sacht
Es rauschten leis die Waelder
So sternklar war die Nacht"

("Mondnacht")

"האוויר נשב דרך השדות
השיבולים התכופפו
עמו היערות המו חרישית
כה בהיר מכוכבים היה הליל"

("ליל ירח")

כל המי ומי של סצנת הניאו-פולק/פולק המזרח גרמנית, הקטנה אך הפורה, מככבים באוסף – Orplid, Forseti, Barditus, Sonnentau ועוד. מדובר במעגל של חברים ומוזיקאים המתרכז בלייבל של נולטה. הקרבה מורגשת בצלילי האוסף, כמו גם האהבה למוזיקה, האהבה לשירה והאהבה לגרמניה. עם זאת, האוסף נטול הפאתוס המתבקש, לנוכח הז'אנר המוזיקלי, כמו גם הכיוון הלירי. על מנת להשיג חוויית האזנה טוטאלית, השירים המקוריים צורפו לחוברת האלבום.

האוסף מורכב מ–13 שירים של אמנים שונים, מהם הרכבי הלייבל הבולטים, Orplid ו-Sonnentau, מגישים צמד שירים כ"א. השיר הראשון של Orplid, "Abendlich rauscht schon der Wald" ("המיית הערב ביער") הוא אינטרפרטציה אינסטרומנטלית מרגשת בפסנתר בלבד, הקטע היחיד מסוגו באוסף. השיר השני, "Dort in moosumrankten Klueften" ("שם, בנקיקי טחב שלא טופסו") עשוי לשמש ככרטיס הביקור לפועלה של הלהקה – הדיוק המושלם בנגינה, בכתיבה, בהגשה. Orplid מיטיבים להגדיר התחושה שדבר מה עומד להתרחש בכל רגע, שהשמש תפרוץ ממחבואה ותשפוך את אור היקרות שמפיצה המוזיקה על פני כל.

הכל כה פשוט, והפשטות, מה יפה היא. אדם רואה נוף, אדם משתלב בו. המוזיקה תמיד באוויר. במוזיקה אני חשה את המהות אחריה אני תרה.

השיר הראשון המבוצע בידי Sonnentau, "Wünschelrute" ("מוט המשאלות") שולף את המאזין ממקום הימצאו הישר לתוך העולם האחר שהאוסף מציע. העדינות הניגרת מהגיטרות, ואלו מנגנות דמדומים עם חליל תומך. אני מתבוננת בדמדומים מעל מינכן ומוצפת בשירים שאותם אני מדמה לשבריריים, מהם מבליחים גם רגעי עוצמה (שהרי בניאו-פולק מדובר, אחרי הכל) – מקצבים מדודים בתוף יחיד הצועדים בסך ליד גיטרות קלאסיות מהוססות, הנועצות את יתדן המלודי ומנתצות את הלב.

את המימד הבומבסטי מספקים ברדיטוס ב–"Zwielicht" ("דמדומים"), באמצעות אווירה כמעט אמביינטית שאינה נזקקת לגיטרה בכדי להיות פיסת ניאו–פולק מרשימה.

ככל שהשירים מתהלכים יחדיו, שזורים האחד בשני, כך הופכת הנפש נימוחה, כך אני מתמזגת באדמה. או אז מגיע השיר היפה באלבום, "Nachts" ("בלילה") בביצוע Sonne Hagal. הוא מיטיב ללכוד את הפיכת השמיים לאוקיינוס אפלולי בעזרת מלודיה משכרת ונגיעה מינימלית של קלידים. לאחר מכן בא הבוקר. זו השמש הבווארית הקורנת בחמימות קלילה, זה הדשא המעקצץ בגן האנגלי. איתם אני נשאבת לחוויה שאינה אלא רוחנית. רגל אחת בראשית המאה ה–19, בניחוח כפרי ואישונים ההופכים ירוקים כליל, אל תוך יערות רחבי צמרות וכל הפולק הזה.

שיר יוצא דופן בכנותו ובעירומו, גם לנוכח מרכיבי האוסף עצמו, הוא "Mondnacht" בביצועה של אולריקה הירש. המינימליזם שהיא יוצרת עם קולה השברירי והגיטרה החלושה, פוקק את מחסומי הלב, אולי האיבר העובד שעות נוספות לנוכח ז'אנר כניאו–פולק. שיר יוצא דופן נוסף, הוא השיר הסוגר את האוסף, "Der Abend" ("הערב") בביצוע Edaphon. מדובר בקטע אלקטרוני לכל דבר בעל השפעות אינדסטריאל קלות, שאינו שייך לז'אנר הפולקי המוצג לראווה, אך באווירתו הוא מהווה המשך טבעי לאטמוספרת ענני האוסף.

"Lass dich die Welt nicht fangen
Brich durch, mein freudig Herz
Ein ernsteres Verlangen
Erheb dich himmelwaerts!"

("Durch!")

"הנח לעולם שאינו נתפס
פרוץ הלאה, לבי העולץ
תשוקה החלטית היא
להעלותך אל השמיים!"

("פרוץ!")

וודאי יימצא מי שיאמר, הרי זה קיטש מגוחך – כל הרומנטיקה הזו, אבד עליה הכלח. יתכן ואולי כך הדבר. ברם, מול הכנות והרגישות, מול היופי המרובד והעמוק של השירים הללו, אני רוצה להאמין שמעטים יגלו אדישות. אני רוצה להאמין שבכוחם של השירים להסיר מחסומי ציניות ולהעניק חוויה ראשונית וישירה, אף לשבור את הגוש האדום באמצע החזה. הלא אין צורך להישיר מבט מצועף אל המרומים ולהתייסר כוורתר בכדי להפנים את מהות היצירות השונות, הן הוורבאליות והן המוזיקליות, ולקבל אותן באהבה שבה נוצרו. גם אין צורך לממש את הקלישאה הרומנטית החבוטה ולהאזין לאוסף בלב יער עבות, אלא רק לפתוח את הלב. האמצעים לכך פשוטים: גיטרות קלאסיות נוגות, לעתים חליל–כינור–צ'לו–פסנתר, רקע לקלידים ותוף בודד, הקולות, המילים.

לאוזן שאינה מורגלת בניאו-פולק, השירים עשויים להישמע בנאליים במידת מה. ראוי לציין כי עובדת היותם פשוטים בהחלט לא מצביעה על פשטנות בעיבודים. בהאזנה קשובה ניתן לגלות מורכבויות קטנות – שינויי מלודיה, משחקים בין שתי גיטרות ויותר, כל אותם אלמנטים קטנים-גדולים המוסיפים נדבך נוסף לשיר. כל אלו ויותר, כל מה שמעל ומתחת ובעיקר כל מה שבפנים, הם שמעניקים לשירים את המפתח לרצון לשוב ולהאזין להם.

עם שובל הצלילים הזה אני עוזבת את גרמניה. לכשאשוב, הם יתנגנו מחדש.

*

הקיטועים משירי אייכנדורף תורגמו ע"י הכותבת.
הביקורת פורסמה במקור ובגרסה מעט שונה במגזין "השרת העיוור" ב-2006, תחת שם העט Jobst.