לב מלא הרפתקאות

רְשִׁימ֥וֹת־תֹּ֖הוּ | סיקור אלבום - Allerseelen – Abenteuerliches Herz

מאת: נופר ברטשניידר-שטרצר

2-11-2017

בין הגבעות של מחוז לה ריוחה (La Rioja) מתנחשל לו קצב; קדמוני ומסוגנן כאחד. לעתים מתפרץ כטנגו חושני, לעתים מתהדר בהבלחות וגנריאניות. זהו פלמנקו סוער פוגש במכונת מוזיקה תעשייתית, שגופה ברזל ולבה בשר חי ופועם. אין לטעות, זוהי יצירה של Allerseelen (בגרמנית: יום כל הנשמות וגם לחן ידוע של ריכארד שטראוס).

Allerseelen אינו הרכב ניאו-פולק טהור, אם בכלל יכול להיחשב ככזה, אולם הוא שואב רבות מרוח הז'אנר. למשל, שבטיות וערגה לימי קדם, כמו גם חיפוש, שימור והוקרת מסורות ומורשות עתיקות, המתכנסות תחת גגה של אירופה. פירוק מדוקדק של המוזיקה יגלה מספר מרכיבי בסיס: מוזיקה תעשייתית, טקסית בואכה פגאנית, הלמות ניאו-פולק ושברי אלקטרו.

המוזיקה של Allerseelen היא תנועה של קצב. לעתים נדמית אינסופית, לעתים מדודה ואיטית. היא מגלה למאזין שישנן יותר מארבע רוחות שמיים, כמותן כמספר ההקשות, הזמזומים, החבטות והצעדים שהאוזן מאתרת בקרבתה. היותה חולשת על בסיס נרחב של מקצבים, העשויים להשתנות ולהתחלף כהרף עין – אפשרות זו נשמרת היטב, המאזין מודע לה ומתכונן לקראתה, מאפשרת למוזיקה לשמור על אוזני המאזין כרויות לכל אורך המסע, ואף להפתיע ולחדש.

גרהארד פטאק, היוצר מאחורי Allerseelen הוא נווד בנשמתו. בטיוליו הרבים לאורכה ולרוחבה של אירופה הוא התבונן, החוצה ופנימה, וספג. אחד מהתוצרים המפורסמים של נדודים אלו הוא "ונציה", האלבום שקדם ליצירה הנדונה ונדבך נוסף ברפרטואר הידוע בחוגים הרלוונטיים בתור "אינדסטריאל פולק".

הפעם הרחיק הנווד עד צפונה של ספרד, שצבעה באדום (יצירת זיקה בין Roja ו-Rioja) את עטיפת האלבום. העטיפה מציגה מקטע מאתר העתיקות הניאוליתי טולה (Tula), השוכן במנורקה (Manorca), האי המזרחי באיים הבלאריים. קשה לחמוק מהתחושה הפאלית המתעוררת לנוכח התצלום, אולם מהאזנה לאלבום נוכח המאזין לגלות כי המוזיקה אכן מבססת את החושניות והמסתורין. האווירה הינה מכושפת, כמו שורטטה בידי שרביטים שונים; זוהי רומנסה איברית, או שמא יקיצה מדודה של אופרה א-לה וגנר, המתחלפת בטקס פגאני המתפוגג לתוך מחול מודרני. באופן מנוגד לאפלה חמורת הסבר המאפיינת ז'אנרים נלווים ונספחיהם, התקופה האמצעית של Allerseelen מעיזה להציג פן אחר: הסתכלות אחרת על תענוגות החיים, כפי שאלו נחווים בספרד. יין (ריוחה, כמובן), טבע, אפילו ארוטיקה. המקצבים מחושבים, על אף הזרימה הטבעית הנובעת מהם, אולם מעליהם, לצדם, בתוכם – פרא. פרא הטבע, פרא האדם, מצטיירים בתוך מקצבים משורטטים היטב, נרמזים במשיחות קלידים וחלומות אופראיים. זוהי מוזיקה בשרנית, אולי אף בשרית. ניתן לחוש אותה אוחזת. היא מניחה להיאחז בה.

אין חולק כי האפלה היא שחקנית קבועה במחזות הנפרשים באלבומי Allerseelen מאז ועד היום, אולם השימוש בה ואופן חקירתה שונה מהדרך בה נעשו בתחילת דרכו של ההרכב. על-מנת להבין את ההתפתחות המוזיקלית של ההרכב, מן הראוי לציין כי האלבומים הראשונים (עוד בימי הקסטות שיצאו בסוף שנות השמונים שטרם הבשילו לאלבומים מלאים) הציגו מוזיקה תעשייתית רפטטיבית, לפרקים בומבסטית ונטולת מלודיות, עטופה בהפקה עמומה. פטאק עיצב אווירה סמיכה ומסתורית, לרוב מונוכרומטית, שהלמה את ראשוניות הז'אנר. לטעמי, ניתן לסמן את נקודת המפנה באלבום "Neuschwabenland" שהפציע במילניום החדש: בו באה לידי ביטוי מובנה יותר התפתחות החזון המוזיקלי, על עושר האלמנטים (המוטיב החוזר ביצירת ההרכב, התמקדות יתרה במוטיבים הלקוחים מהפולק וחקר תרבויות שונות זו מזו, אך חלק מהפסיפס האירופאי – אוסטריה, איטליה, חצי האי האיברי ועוד), הוספת כלי נגינה (כינור, פסנתר ועוד) לעוצמת המקצבים, הפקה חדה ובהירה יותר, אך שומרת על אפלוליותה.

המקצבים המשתנים, השונים זה מזה, מסיטים את הווילון המצועף המכסה לעתים על שכבות הצלילים המרכיבות את השירים ומעניקים את הבמה לרובד הבסיסי; לצד הקלידים הנוגעים באמביינט, הגיטרות ושאר כלים מקרקשים, כמאמר הקלישאה, הקצב הוא החיים. הקצב הוא הלב. לדוגמה, המקצב הרקיד, בנגיעה ראשונה נדמה כמעט כלקוח מעולם הדאנס, ב-"Rioja"', עם הבס המשכר, המקפיץ. הלא בין היתר בחושניות עסקינן ועל הגוף לנוע ולנוד. חטיבת הקצב לבדה לא מכתיבה בהכרח את מהלך השיר: זו דווקא עשויה להיות הגיטרה השורטת ב-"Spanische Tänzerin", קרובתה הגיטרה האקוסטית המלטפת, מלעיטת החושים, ב-"Nest 1.0", או הכינורות המבליחים ונעלמים כלהק עורבים, מעמיקים את קדרות השיר ב-"Feuersalamander 1.0". כמעט כל שיר "נשבר" במהלכו המצופה, קופץ למספר רגעים לשיר אחר, עם מקצב שונה, וחוזר למקצבו המקורי, נשמע אחרת, נחווה אחרת. לפרשנותי, התעתוע הוא מוטיב חוזר ביצירתה של Allerseelen; בין חזיונות רדופים לחלומות מונומנטליים, ההיאחזות בחלום והנפילה למציאות.

הגיוון המוזיקלי מאפשר ל-Allerseelen לחמוק משלל הגדרות תוחמות ונוקשות. הגיוון מתבטא, בין היתר, בשימוש בכלים פחות שכיחים בסביבה דוקרנית ומתועשת; למשל, הסקסופון העצל, המשתרך לצד מקצב הטנגו בשיר הנושא, אליו זלג לאחר פתיחה ארוכה הנדמית לקוחה מאופרה בומבסטית. במסגרת הביקור בספרד, קסטנייטות וציוצי ציפורים מובילים בחדווה את "Sommerherz". הפתיחה הסוערת של "Annährungen", בדמות ריף מעגלי של הבי מטאל מסורתי ונוצץ, באבחה מתחלפת בניגון עמום בגיטרות קלאסיות, המסיימות את השיר, ועמו גם האלבום, בנשימה שלאחר הסער. לצד החידושים וההפתעות, שורשי המוזיקה התעשייתית מרימים את ראשם ב-"Santa Sangre 3.0", בהלמות כלי מתכת הנשברים לתוך פריטה ענוגה וחרישית הנמוגה לתוך הרעש המהדהד וחוזר חלילה. במחשבה נוספת, אין זה מפליא שיוצר כפטאק, מוותיקי המוזיקה התעשייתית, לא בוחל בשימוש בכלים ואביזרים שיהדהדו ויעצימו את המקצבים.

הקוראים חדי העין לוודאי יבחינו שמספרי גרסאות מלווים כמה משמות השירים באלבום, ולא בכדי: אחת מסגולותיה הייחודיות של Allerseelen הינה ההתכתבות הבלתי פוסקת עם העבר וההווה – לא רק עבר ההרכב עצמו, אלא גם עברה של אירופה. ההתכתבות המוזיקלית מניבה שירים שהפציעו בשלבים מוקדמים, השבים במלבושים חדשים בשלבי ביניים ומתהדרים בכסות המעניקה רבדים חדשים לטקסט, ללחן ולעיבוד. נדמה שפטאק נהנה לשחק עם הרעיון ששיר שיצא לאוויר העולם אינו חקוק בסלע, אלא ישות דינמית המבקשת למקם עצמה שוב ושוב בזמן ובמקום אחרים בהתפתחות המוזיקלית הענפה של Allerseelen. יתרה מכך, השיר הנע ונד אינו חייב להיפרד מאחיו למרחק אלבומים שלמים – הם יכולים לדור בכפיפה אחת באותו האלבום, להיות הראי זה של זה ולהעמיק חקור בסיפור אותו מגבש המאזין, בהדרכתו האדיבה של פטאק.

שירתו של פטאק עצמו נעה בין לחישות פזיזות, קריינות נמרצת וספוקן וורד – זוהי אינה זימרה במובנה המקובל והנפוץ, אלא שירות ווקאלי עבור הנרטיב של השיר. היכן שהקצב והסיפור מצריכים הנמכת הקול, או דווקא העלאתו על נס, פטאק מצניע הליכות ועובד את השיר.

במבואה האחורית בחוברת האלבום, פטאק מציין בגאון את ההשפעות הליריות והסביבתיות שהיו להשראה לרקיחת אלבומיו השונים; "לב הרפתקני" הוא כותרת אחד מספריו של המשורר הגרמני ארנסט יונגר (Jünger), מהיוצרים האהובים על פטאק. אותן השפעות מופיעות גם בדמות הסמפולים שבחר לשרבב בחלק מהשירים ומעידות על רוחב אופקיו המוזיקליים, החל מאיגי פופ וכלה בפסקולי סרטיו של אלחנדרו חודורובסקי. אותם סמפולים משתרגים באופן טמיר יותר ופחות בשירים, ולעתים נחוצה אוזן משוננת במיוחד כדי לאתרם.

מאפיין בולט נוסף של Allerseelen הוא ההקפדה לשלב באלבומים שירי משוררים, לצד טקסטים מינימליסטיים פרי עטו של פטאק, שניחנו אף הם באיכויות ליריות. הלב ההרפתקני מציע אינטרפרטציה מוזיקלית ליצירות של ענקי שירה כגון ריינר מריה רילקה (Spanische Tänzerin) וריקרדה הוך (Sturmlied). האחרון חביב במיוחד על פטאק, שכן הקליט לו מספר גרסאות, המפוזרות באלבומים שונים.

המסע הספרדי הוא אלבום שכולו צבע, גיוון וסקרנות – הנווד לא שוקט על שמריו ומעמיק חקור בעולמות חבויים, המתאווים להתגלות תחת ידיו. הלב צובר הרפתקה נוספת לאוסף.

*
נופר ברטשניידר-שטרצר
נובמבר, 201