דם ובוץ

רְשִׁימ֥וֹת־תֹּ֖הוּ | סיקור אלבום - Alder Deep – Kobolds, Goblins, Cretins, Fiends

מאת: יובל לוי

28-10-2017

"מה זה, השוכן מתחת, זה השוכן למטה,
בתוך האדמה, בעמקי המערות; 

שדים, גובלינים, עיוותים מהלכים,
ומקומיים רבים שאינם נראים. 

היכן שגוף, נשמה, דעת - הם לטרף,
היכן שהלא-רואים, דווקא, אינם העיוורים. 

בחשכה העמוקה ביותר, שם הוא אורב, הנורא שבהם,
ישות עתיקה, האָלדֵרֶן."

(מתוך ה-J-CARD של הקלטת)

*

ה"אלדרן" המדובר, ישות נוראית מעבר לכל דמיון, הוא הראש מאחורי פרויקט ה-Dungeon Noise, Alder Deep. בשני אלבומים הוא מזמין את המאזין לחקור את עולמו התת-קרקעי, לו העניק את שם הפרויקט: זוהי מערכת עצומה של מבוכים ומחילות בעולמות תת-קרקעיים, עמוק מתחת לפני השטח. שם מתרחשים מראות בלתי אפשריים, נשמעים קולות שאינם אמורים להישמע, זיכרונות מתעוותים ומחשבות נאכלות ע"י המעמקים העכורים. שם למטה, הוא ביתו של ה"אלדרן". החוויה אינה סבל חסר תועלת. אם השמועות נכונות, אלה הטוענות שכמו הרוע המסתורי והנוראי מעבר לכל דמיון אורב בעמקי המערות, כך מצוי שם גם פאר האוצר הלא-נודע.

מי שרוצה לחוות את החוויה במלואה, כפי שמבקש היוצר, עליו להאזין לאלבומים בקלטת, באמצעות טייפ. מי שמזמין קלטת, מקבל אבן מלוטשת; זו תשמש את ההרפתקן כקמע להחזיק בעצמה בכף היד, בעוד הוא מתהלך עיוור בחשכה המוחלטת.

האמן האנונימי קיבל השראה מחוויות אמיתיות של חקר מערות: יום עגמומי שעבר עליו, היה לניצוץ. הוא מתאר חשכה מוחלטת בליווי שקט מבחיל, כזה שאי אפשר שלא לשמוע בו את זרם הדם בגוף וכל טיפת מים שנוטפת במימד העמוק.

"Kobolds, Goblins, Cretins, Fiends", הוא האלבום השני של יוצרו, ובהתאמה, גם החלק השני במסע אל תוך הממלכה. הוא פותח את השלב בו נראה האור מלפנים - אך האם יש ברצוננו להאיר את המסתתר בהמשך? החלק הזה מתמקד במראות החיים (או הלא-חיים) המתגוררים בעולמו של ה"אלדרן". גלגלי הדמיון מופעלים בצורה מבריקה כששני אלמנטים חשובים מסייעים להם: רעשים ומלודיה מהלכים בדרכם במורד מנהרות האלבום; לעתים נשמעים כשתי ישויות נפרדות לגמרי ולעתים מתמזגות לאחת, יוצרות תמונות דמיוניות ועשירות בעולם מעורפל וביזארי.

אלו מלודיות הסינתיסייזר ההזויות המתארות את התושבים בעולם התחתון: מצעד יצורי-רשע ("Cavaclade of the Unclean") או גישושן של המפלצות שאינן רואות, אך גופם המעוות מתאים לאותם מערות ("The Unseeing"). תפקידי הכלים מגוונים: נעים בין נעימות של חליל ערבי, דרך אורגן מצמרר בניחוח שנות ה-60 וכלה בכלי מיתר.

הרעש הקיצוני אחראי לחוויה הקלאוסטרופובית העוצמתית. זו אותה החוויה המיטיבה להכיל את התחושה המורבידית המאפיינת את ההתרחשויות. אותו רעש מתאר את נוף השמע, בין אם הוא נמוך וסטאטי כבוץ עתיק ("Deepest Darkness - Laier of the Alderen"), או טיפות הנופלות מנטיפים מעל פתח מנהרה, הנחווה כשאגה מפלצתית שקטה ("What Dwells Beneath"). חוויה זו מושגת באמצעות שימוש מוגבר בדיסטורשן (המזכיר גיטרה חשמלית), רעשים סטאטיים, יללות, צלצולים למיניהם ושריקות שגובהן עולה ויורד במהירויות משתנות.

האלבום מתאפיין בשני מוטיבים עיקריים: מלודיות המעבירות את דרכי היצורים, ורעש המתאר את המיקום. זוהי החלטה מסקרנת, לאור ההסבר של היוצר. הוא מספר שבעת יצירת מוזיקת Noise, הוא חש כמי שניצב מול יצור חי ונושם. ייתכן שזהו ה"אלדרן"? אם כך, האם ה"אלדרן" הוא עצמו הממלכה? יתכן שעוד נגלה, מאחר ואלבום זה הינו חלק שני מתוך חמישה או שישה אלבומים בסדרה (בראיון המצורף, היוצר מסביר כי טרם החליט מה יהיה הקונספט שייבחר).

בהמשך מסביר היוצר כי החלוקה הזו היא זו שהופכת את ז'אנר ה- Dungeon Noiseלכלי מצוין לספר סיפור.

שם האלבום "Kobolds, Goblins, Cretins, Fiends", הוא שמו של השיר השני, אולי האיקוני ביותר, ואחד האהובים עליי. מדובר בהמוני שדים בחגיגה תת-קרקעית, אלימה ומופרעת: מוזיקה קצבית ועליזה של חליל מסונתז בתפקיד מזרחי, הנפגשת עם רעשים מחרידים שהורכבו כהלכה. באופן מרשים, לא ברור אם זה הרעש שמלווה את המלודיה או ההפך. לדעתי, הרעיון הוא לתאר את השדים כנגישים, יוצאים מסרט מצויר שנדמה משעשע, אך מתגלה כמעוות באופן פראי וגרוטסקי.

עוד קטע מצוין הוא "The Delver Invocation"  ("זימון השדים של החוקר"), בו אורגן כנסיות ישן נהיה לישות אחת עם רעש דיסטורשן חולני. הוא מתאר את שפיותו הדועכת של ההרפתקן, שבפעם האחרונה מיילל    תפילה להצלת דעתו ומחשבותיו העומדות כטרף לחרדה גוברת, בדידות ופחד בלתי מוחשי. לבסוף הוא מפנים שהדרך היחידה היא למעשה המשך הירידה לעומק הממלכה.

למרות כל השחור הממלא כל פינה באלבום, כמו חדר סגור שלא ניתן להימלט ממנו, מפתיע לגלות כי האלבום למעשה מעורר דווקא גם תחושות חיוביות של הרפתקאה, סקרנות ונחישות שמתהווים (בתורם) כאלמנטים מוזיקליים / נפשיים של Dungeon Synth. נדמה כי המאזינים לאלבום לא יתקשו להכילו בהיותו אווירתי למדי ובעל דמיון. זוהי אחת מן העבודות שאינן מציעות חוויה מזהמת נפש למאזין לה, אלא דווקא הרפתקאה מעוררת סקרנות בסופו של דבר.