ידיד יקר פעם ציין את הדמיון בין האזנה למוזיקה קיצונית לבין התבוננות בציור אבסטרקטי. היכן שהאחד רואה קשקוש, השני מוצא עושר בלתי נדלה של פרטים היוצרים עולם ומלואו.

וכמו בעת ההתבוננות באותו ציור אבסטרקטי, גם כאן נקודת המוצא היא בפרטים הברורים, בין אם אלו מלודיות קלושות, מקצבים או קול אדם ברור. מכאן רק נותר לחבר בין הצמתים, והאופן בו הדבר יעשה תלוי בדמיון המאזין. כשאתה מבין שהמאזין ודמיונו לוקחים חלק גדול מן הרגיל בהתהוות הגירויים החושיים הללו לכדי מחשבות, לפתע מושג האומנות והקהל מקבלים מובן חדש לחלוטין.

בבואך להאזין ליצירה שכזו, לעולם לא תוכל לדעת אילו שדים תעלה באוב. המוזיקה הופכת מגירוי חושי גרידא ללחש הפוער צוהר אל ממלכת הצללים, וכאשר הצליל האחרון דועך אל תוך הדממה, אתה כבר יודע היטב שהחזיונות שנגלו לנגד עיניך לא ישכחו כה מהר.

וכך גם קרה עם לקט היצירות התמים למראה מבית Abruptum.

כמזכרת מנישה ערטילאית למדי מימיו הראשונים של הבלאק מטאל, אוסף ההקלטות Evil Genius הינו תזכורת מטרידה לכל אוזן שכבר הספיקה להתרגל להפקות צלולות, רוויות אפקטים מיוחדים וקלידים. כאן נטמנו אבני היסוד. וצלילים אלו הן תזכורת למניעים היצירתיים שהבלאק מטאל נטה לשכוח בימיו המאוחרים[1], והעימות עימם מציף את אי הנוחות העולה מן הממד הזר, הנגלה במקום שנדמה כי הפך למוכר. כאן משוחזר הסיפור שכמעט ואבד במורשתה העשירה של הז'אנר, המזכיר לנו מדוע מוסיפים אנו להקשיב לדבר מה הנוסך בנו אי נוחות ומדוע מעזים אנו לשוב ולהביט אל התהום, על אף שידוע לנו היטב שהוא מביט בנו בחזרה.

האלבום הוא אוסף הכולל שתי הוצאות עצמיות: “Hextum Galæm Zeloq!!!” ו-“The Satanist Tunes”, יחד עם תקליט 7" שיצא לאחר מכן, העונה לשם “Evil”. המהדורה המוגבלת של Southern Lord כוללת גם רצועת בונוס מאוחרת יותר. בזכות תכולתו הנדירה, הייתי מופתעת לטובה כשמצאתי את האוסף הזה ועוד במהדורה מוגבלת, בסניף קינג ג'ורג' של האוזן השלישית. הוצאה זו של Southern Lord כוללת גם ספרון ובו הקדמה ורקע שנכתבו על ידי מייסד הפרויקט, It. המילים שנכתבו ברטרוספקטיבה, מנקודת מבטו האישית של היוצר הן תוספת מיוחדת לכל העורג לדעת מה מסתתר מאחורי הצלילים.

כאן אולי המקום להודות ל- Hellspawn Records, חברת התקליטים האחראית להוצאה המקורית של האוסף, על כך שבחרו לשים את ההוצאות המלאות בסדר כרונולוגי, ולשמור על סדר השירים כפי שהופיע בהוצאות המקוריות. כי בניגוד למה שאתם חשובים, הדבר כמעט ומשכיח מלב המאזין את העובדה שההוצאה היא למעשה אלבום אוסף. בסדר הזה, נדמה כי כל אחת מההוצאות שכלולות באוסף מהוות פרק עוקב באותה העלילה, וכי כל פרק צולל אל תוך ממד עמוק, ערטילאי ומפחיד יותר מקודמו.

מקצב התוף האיטי, המאפיין את הפרק הראשון, עוד רומז על שריד קלוש של שפיות. למעשה, אם "סדר" היא תיאור ראוי למוזיקה של Abruptum, ניתן לומר שכל הרצועות שבפרק זה הן די מסודרות. חלקן אולי אף יזכירו לכם את עבודתם של VON, הרכב בלאק-דת' פרימיטיבי שפעל באותם השנים בארה"ב. אולם עד מהרה, גם שרידי ביטחון קלושים אלו נעלמים אל תוך מערבולות קלידים דיסוננטיים, המסתחררים כעין רוחות הטירוף בתהומות שהרחק מעין המודעות. וכשהתופים האלו שבים ומגיחים בדמות בלאסטים תזזיתיים, כעת דומים הם יותר למרכבה הדוהרת בבהלת קרב, בין גיא צלמוות לגיהינום. קולות האדם הנלווים לכל אלו נעים בין לחישות לצווחות מחרידות, המלוות לעיתים בקולות רשרוש משונים, שאת מקורם לא העזתי לנחש.

לאורך כל האלבום, נעשה שימוש ניכר באפקט הד מערתי, היוצר מצע רציף של הדים קודמים. למצע זה מתווספים ונערמים קולות וצלילים אקראיים, שעם הזמן הופכים בעצמם לחלק ממצע הרקב הדשן, המצמיח על גביו את הצלילים הבאים. הפסקות אקראיות בשירה מותירות זמן לבליל הצלילים להוסיף ולהתערבל, ולהתפשט כאדוות על פני תהומות הנפש הגועשים בשחורם. צירופי צלילים לאין ספור משמשים ככלי נגינה נוספים, ויוצרים מצב רקורסיבי בו הדי השירה העומדים באוויר משמשים כרקע לזעקות השבר הבאות (רצועה 10). אל תפספסו היללות הסהרוריות ברצועה 7 ואת האופן בו הקלידים ברצועה 8 מנסים לחקות את מקצב התופים... כן... במחוזות תמוהים אלו, נדמה שכל גחמה טיפשית הופכת למציאות אפשרית.

לשירים פה אין כל מבנה או מגמה מוגדרת ומן הסתם אין בהם שום ריפים שחוזרים על עצמם. ואף על פי כן, הקטעים העירומים הללו, שנקודת האחיזה לפענוחם קלושה עד לא קיימת, הצליחו להפנט אותי באופן מפתיע למדי. במידה מסוימת האלבום הזה היה אתגר. הוא הציג בפניי גישה שונה לחלוטין בדרך בה הוא מגרה את המחשבה באמצעות הצליל ובכך הציף מחדש את תהיותיי באשר לגבול ההולך ומטשטש בין מוזיקה לרעש. בהנחה שיצירה זו נתפסה כחדשנית בימיה, איני יכולה שלא לתהות האם פרויקטים עכשוויים הפועלים במחוזות ה-"אמביינט/נויז" על סוגיו מצליחים לשמר אווירה וצלם ייחודי למערבולות הכאוס המהוות את יצירותיהם.

אני רוצה לומר דבר נוסף, אם כבר באברופטום הנני עוסקת. משהו בנושא הייסורים הפיזיים, אשר על פי השמועות היוו חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. נראה לי כי האופן בו נושא זה זוכה להתייחסות ביצירותיהם רומז על דבר מה עמוק יותר, מופשט ומחריד מכאב פיזי גרידא. התחושות העולות מתוך תמונות הנפש המוצגות כאן חורגות מעבר לגבולותיו המתועבים של העינוי הפיזי ולקט האסוציאציות שרעיון זה או כל רעיון הקשור ב"מהות הרשע השחור"[2] של אירונימוס מעלה בדעתנו.

רצועה 6 כוללת פסיפס של צלילים העולים ונעלמים באקראיות, כזיכרונות ומחשבות שלא נותנות מנוח. מקטע צלילי פסנתר שובבים סביב 1:48, ודבר מה הנשמע כמישהו שמנסה לשרוק אך מזייף (איפשהו בין 2:00 ל-3:00) נבלעים אל תוך תהום הדים, ועמם אותו רגע חולף של תמימות. אחר אלו באים צלילי פעמונים איטיים, המלווים באקורדי עוגב מעוותים, הצפים כרוחות רפאים לאמונה שהשתבשה וכעין אנטיתזה להתעלות דתית על מגוון צורותיה ואלוהיה. כי באופן שאיננו מודע או מכוון, המוזיקה שוקעת מתחת לאופייה הטקסי ולמעשה מתחברת לאותם פחדים קמאיים שהובילו להיווצרותן של דתות וטקסים שונים [3]. מבחינה זו, לא תהא זו גוזמה אם אומר כי יצירה זו מצטיינת באותה סגולה המאפיינת את סיפוריו של סופר האימה המודרני H.P Lovecraft. היא מיטיבה לנגן על הפחד מהלא נודע והמבעית, ומהחשש העולה מן הרעיון כי הוא שוכן לו במרחק נגיעה מהמוכר והבטוח. "זה מה שאינך יודע עדיין, שמפחיד אותך"[4].

ממש כפי שנכתב בספרון הנלווה להוצאה, זהו יומן בצלילים המתעד מסע אישי ביותר. עם זאת, לטעמי זהו גם מסע בו כל אדם הקורא שורות אלו עשוי למצוא עצמו ואת אותו הדבר המניע אותו לשוטט בשעות ליל בארצות החושך. בהיותו קפסולת זמן לז'אנר, הצופנת זיכרונות מעידן שלא ישוב, ייתכן שבכוחו של אלבום זה להציג את קלאסיקות הבלאק מטאל המוכרות והאהובות באור שונה לחלוטין. ואולי זוהי כל חשיבותו לז'אנר?

*

יולי 2019, נעה ארצי
(מבוסס על סקירה שנכתבה עבור metal-archives והתבוננות רטרוספקטיבית)

*

[1] IT, האדם שעמד מאחורי הפרויקט היטיב להגדיר מניע זה כ"חיפוש אחר הגביע הבלתי מקודש", כפי שמצוין גם בספרון המלווה את ההוצאה. לטעמי, חיפוש זה בדיעבד הוביל את דורות היוצרים הבאים לגילוי פניה האמיתיות של הקדושה. כתבתי על נושא זה בהרחבה במהדורת הפרינט הראשונה של המגזין.

[2] האופן בו אירונימוס תיאר את המוזיקה של אברפטום, שהיו חתומים בלייבל שלו Deathlike Silence Productions.

[3] כיום דעתי באשר למקורן של הדתות והטקסים שונה במקצת. שורות אלו משקפות את המחשבות שעלו בי לפני כעשור, עת נחשפתי לראשונה ליצירה זו.

[4] ציטוט מתוך כתבה של איילת מרום על H.P. Lovecraft שפורסמה במגזין.